ההיסטוריה של איכות הסביבה בישראל, שנה אחר שנה

ההיסטוריה של איכות הסביבה בישראל, כנושא שהמדינה מטפלת בו, מתחילה באמצע שנות ה-60. לשמירת הטבע היה חוק כבר ב-1963, אבל את הזיהום העלה לדיון בוועדת הפנים של הכנסת ח״כ יוסף תמיר, ביוזמה הראשונה שלו אחרי שנבחר ב-1965. משם עברה הדרך בשדולה. הטיפול הרציני התחיל בין 1972 ל-1974, כשקמו ועדה בכנסת ושירות ממשלתי, והמשרד לאיכות הסביבה הוקם ב-1988.

מתי התחילה הגנת הסביבה בישראל?

שמירת הטבע הגיעה ראשונה. לפי ספרו של פרופ׳ יוסי כץ מאוניברסיטת בר-אילן, “לעצור את הדחפור”, כפי שצוטט ב״הארץ״ ב-2005, דוד בן-גוריון יזם ב-1950 ועדה להקמת פארקים לאומיים, ועמד מאחורי חוק גנים לאומיים ושמורות טבע (הצעת החוק הוגשה ב-1962, והחוק נחקק ב-1963). הזיהום עצמו, של האוויר, המים והקרקע, הגיע לשולחן הכנסת רק באמצע שנות ה-60.

באותן שנים המדינה פעלה גם בכיוון ההפוך. יוסף תמיר סיפר ב-2005 ששתי החלטות של בן-גוריון מהשנים הראשונות של המדינה פתחו אצלו את המודעות: ביטול המועצות הכפריות, שתפקידן היה לשמור על השטחים הפתוחים, וההחלטה לייבש את החולה. על הייבוש אמר:

“זה היה מעשה אכזרי מאין כמוהו, שפגע בעולם של צומח וחי ובנוף ייחודי בקנה-מידה עולמי. לא יכולתי להשלים עם הגישה, שרואה בטבע רק כלי שימושי עבור האדם ומתיימרת לסדר ולארגן אותו”.

(יוסף תמיר בראיון לצפריר רינת, “הירוק הראשון”, הארץ, 3.3.2005) · הראיון המלא בארכיון

עוד לפני הכנסת הייתה מועצת העיר. תמיר כיהן במועצת עיריית תל אביב-יפו בשנים 1959-1965, ולפי “הארץ” הוא היה היחיד בוועדת בניין ערים שהתנגד להיתר למלון דן, שתוכנן לרוחב רחוב מנדלי ועמד לחסום אותו לים. הוא טען שבנייה כזו תחסום את זרימת האוויר ללב העיר, ודרש לאסור בנייה ברצועה של 200 מטרים לפחות מחוף הים. המאבק על מלון דן נכנס, לצד רדינג ד׳ והקישון, לרשימת המאבקים הסביבתיים בישראל, מקרה אחר מקרה.

מי העלה את איכות הסביבה לסדר היום של הכנסת?

לפי “הארץ” ב-1981, היה זה יוסף תמיר. הוא נבחר לכנסת השישית ב-1965, הצטרף לוועדת הפנים וביקש להעלות בה את “בעיית הזיהום הסביבתי וסכנותיו”. חברי הוועדה תהו אם ההצעה רצינית, אבל יושב הראש, מרדכי סורקיס, תמך, והדיון התפצל לזיהום אוויר, זיהום מים, תכנון ובנייה ושמירה על האדמה החקלאית.

ח״כ ותיק מהמפלגה הפרוגרסיבית, יצחק גולן מקיבוץ תל יצחק, הגיב אז במשפט שמראה כמה הנושא היה זר לכנסת: “לא שמענו אף פעם אחת בכנסת רעיונות כאלו שאינם מובנים לנו. במה מדובר?” (מתוך משרד האיכות האבודה, שבארכיון).

גם בסיעה של תמיר לא התלהבו. לפי הכתבה שפרסם “הארץ” כשפרש מהכנסת, ב-24.7.1981, הוא ננזף בתחילת דרכו על “ביזבוז” הצעות לסדר היום בנושאי סביבה. שתיים מהן אושרו בקושי: על הסכנה בהקמת תחנת הכוח רדינג ד׳ (1966), ועל סכנת זיהום מי הכנרת (1970), פרק מוקדם בהיסטוריה של משבר המים בישראל. עד שפרש הגיש כ-3,600 שאילתות.

במקביל הוביל תמיר מאבק בתחום אחר, הקמת נציבות תלונות הציבור, שעוגנה בחוק ב-1971 אחרי מערכה של שתים-עשרה שנה.

איך נולדו המוסדות הראשונים לאיכות הסביבה בישראל?

הם נולדו בתוך שלוש שנים, בין 1972 ל-1974. בינואר 1972 הקימה הכנסת ועדה זמנית לאיכות הסביבה, במרץ 1973 החליטה הממשלה על השירות לשמירת איכות הסביבה, וב-1974 צורפה הסביבה לוועדת הפנים וקם ארגון הגג “חיים וסביבה”. לפני כולם הייתה שדולה של חברי כנסת, שיזם תמיר.

מה הייתה השדולה של חברי הכנסת לאיכות הסביבה?

זו הייתה קבוצת לחץ של חברי כנסת מכמה סיעות, שיזם יוסף תמיר ונבחר לעמוד בראשה. היא כונסה לראשונה בסוף 1970: כך כתב “הארץ” ב-1981, וכך עולה ממסמכים מאותם ימים, ובהם צילום של חברי השדולה מינואר 1971 בספר מר סביבה וסקירה של “פעולות השנה הראשונה” שלה מ-1971. השנה 1968, שמופיעה בזיכרונות מאוחרים של תמיר, היא כנראה תחילת המאמץ בכנסת השישית.

בסוף 1970 היו בה חברי גח״ל, העבודה, המפד״ל, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. בהתחלה קרא לה תמיר “שֶדֶל”. כשהדבר התפרסם בעיתונות, התקשרו אליו מהאקדמיה ללשון העברית והבהירו ש”ללובי יש לקרוא שדולה ולא שֶדֶל”. לפי המאמר, הישיבה התקיימה בחדר צדדי ליד מזנון הכנסת. את המשך הדרך, משדולה לוועדה קבועה, מפרטת הרשימה על ועדת הפנים והגנת הסביבה.

מי הקים את השירות לשמירת איכות הסביבה?

הממשלה החליטה עליו במרץ 1973, והציבה אותו במשרד ראש הממשלה בראשות ד״ר אורי מרינוב. על הדרך לשם יש שתי גרסאות. “הארץ” כתב ב-1981 שתמיר שכנע את יגאל אלון, סגן ראש הממשלה ושר החינוך, להקים את השירות. מרינוב כתב ב-ynet ב-2014 שהוא עצמו הציע לאלון את הרעיון, אחרי שחזר מוועידת שטוקהולם.

שתי הגרסאות יכולות להיות נכונות יחד, ואין בידינו מסמך שמכריע ביניהן. ב-1976, לפי ויקיפדיה, הועבר השירות למשרד הפנים. אלון עצמו אמר על תמיר ב-1972 שהוא “אבי הרעיון הסביבתי אקולוגי”, כפי שנשמר באוסף העדויות על תמיר. גם עזריה אלון ואברהם יפה כתבו על פועלו בשנות ה-70, ואת דבריהם מביא הפוסט על חלוצי איכות הסביבה בישראל.

מתי נוספה איכות הסביבה לוועדת הפנים?

ב-1974. אחרי שהכנסת הקימה בינואר 1972 ועדה זמנית לאיכות הסביבה, החליטה הקואליציה כעבור שנתיים להפוך אותה לוועדה קבועה ולצרף אותה לוועדת הפנים. תמיר נבחר לעמוד בראש הוועדה המורחבת. לפי רשימת יושבי הראש בוויקיפדיה, הוא כיהן בתפקיד מ-11 בפברואר 1974 עד 23 בדצמבר 1975.

השנים 1974-1978, שמופיעות בקורות החיים של תמיר משנת 2000, מאחדות שלושה תפקידים. כל המסמכים מאותן שנים שבארכיון מתארכים את כהונתו בראש ועדת הפנים לפברואר 1974 עד סוף 1975. מ-1975 עד 1977 עמד בראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ובראש ועדת המשנה של הכנסת לאיכות הסביבה עמד לפחות עד 1978, כפי שכתב “הארץ” באותה שנה בכתבה על הקישון.

מה הוא ארגון חיים וסביבה?

זה ארגון גג של עמותות לא ממשלתיות למען הסביבה ואיכות החיים. יוסף תמיר יזם אותו ב-1974, והוא נרשם כעמותה ב-1975, לפי חוברת הארגון “ענני המחר” מ-1996. תמיר עמד בראשו 25 שנה. ב-1974, לפי הארכיון, עבר חוק ביוזמתו ששריין מקום לנציג “חיים וסביבה” במועצה הארצית לתכנון ובנייה, שעד אז ישבו בה רק נציגי משרדי הממשלה.

לארגון יש היסטוריה משלו, מ-1974 ועד היום.

מה השפיעה ועידת שטוקהולם 1972 על ישראל?

ועידת האו״ם על סביבת האדם התכנסה בשטוקהולם בין 5 ל-16 ביוני 1972, וישראל שלחה אליה משלחת שכללה את אבא אבן, דוד הורביץ, יוסף תמיר, עזריה אלון ואורי מרינוב. מרינוב חזר ממנה משוכנע שישראל צריכה גוף ממשלתי לסביבה, והממשלה החליטה על שירות כזה במרץ 1973. משרד שלם חיכה עוד 16 שנה.

עשר שנים אחרי הוועידה, ב-1982, כתב תמיר במאמר ב”דבר” שבישראל “שום ממשלה לא דנה במסקנות סטוקהולם”. באותו חודש פרסם ב”ידיעות אחרונות” מאמר בשם “מדינה מפגרת”, ובו טען שישראל היא המדינה המפותחת היחידה שאין לה משרד שמרכז את כל תחומי הגנת הסביבה. באותו מאמר כתב שבמיחזור חומרים, בהשבת מים ובהפקת אנרגיה מפסולת, ישראל “מדורגת בתחתית סולם המדינות המתועשות”. על בעיות הסביבה של ישראל, מהמים ועד הפסולת, יש רשימה נפרדת, מסודרת לפי נושא.

מהוועידה נולד גם יום הסביבה העולמי: לפי ויקיפדיה האנגלית, האו״ם קבע אותו ב-1972, והוא צוין לראשונה ב-1973. על הוועידה עצמה ועל המשלחת הישראלית יש רשימה נפרדת על ועידת שטוקהולם 1972.

איך נולדה אמנת ברצלונה?

לפי הארכיון, מהצעה שהציג תמיר בשם משלחת הכנסת בוועידה בין-פרלמנטרית בווינה בסוף יוני 1972: להקים גוף של מדינות חופי הים התיכון, שיגן על הים מזיהום של נהרות ומכליות. לפי דיווח מ-1972 בדבר השלטון המקומי, ההצעה התקבלה פה אחד, גם בתמיכת המשלחות הערביות. האמנה עצמה נחתמה בברצלונה ב-16 בפברואר 1976.

במשלחת הכנסת בווינה היו ח״כ מרדכי סורקיס ויוסף תמיר, לפי אותו דיווח ולפי ויקיפדיה העברית, וממשלת ישראל אשררה את האמנה בינואר 1978. את הסיפור כפי שסופר בארכיון מביא המאמר “הישג נדיר ליוזמה ישראלית”. המשך הסיפור, כולל ועידת מונאקו ב-1975, נמצא ברשימה על אמנת ברצלונה וישראל.

אילו חוקי הגנת סביבה נחקקו בישראל בשנות ה-70?

חלק מהם התחילו כהצעות חוק פרטיות של יוסף תמיר. ב-1973 יזם חוק לשיקום מחצבות נטושות, שהקים קרן לשיקום המחצבות, וב-1974 עבר חוק ביוזמתו שנתן לנציג ציבור מקום במועצה הארצית לתכנון ובנייה. את רשימת יוזמות החקיקה שלו אפשר לראות בעמוד החקיקה של תמיר.

חוק המחצבות נולד, לפי הסקירה “בשם החוק”, משיחה עם אברהם יפה, יושב ראש רשות שמורות הטבע, שסיפר שבכל שנה ננטשות עשרות מחצבות. החוק קבע שפרומיל אחד מכל מכירה של מטר מעוקב של חומרי חציבה יעבור לקרן עצמאית, נפרדת מהאוצר. פקידי האוצר וחברות החציבה התנגדו, וההתנגדויות עיכבו את השלמת החקיקה במשך שנים. ב-2005 אמר תמיר ל”הארץ” שהאוצר “השתלט על מאות מיליוני השקלים של הקרן לשיקום מחצבות, קרן שהוקמה בעקבות חקיקה שיזמתי”. עוד על כך ברשימה על הקרן לשיקום מחצבות.

באותה סקירה מתוארת הצעה שלו לגבי גנים לאומיים ושמורות טבע: לא ייעשה שום שינוי באתר שחל עליו החוק בלי אישור ועדת הפנים של הכנסת. עמוד החקיקה מזכיר גם שורת תיקונים להגבלת מפגעי רעש, אוויר וזיהום, שנוגעים לחוק למניעת מפגעים. חוקי הסביבה של אותו עשור, גם אלה שתמיר לא היה שותף להם, מסודרים לפי שנים ברשימת חוקי איכות הסביבה בישראל.

למה לקח עשרים שנה להקים בישראל משרד לאיכות הסביבה?

לפי מה שכתב תמיר ב-1982, בעיקר כי הנושא היה מפוצל בין יותר מחצי תריסר משרדי ממשלה, והשרים סירבו לוותר על המחלקות שלהם. הוא העלה את הדרישה למשרד בוועדת הפנים כבר ב-1968, ונפגש בעניין עם גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ומנחם בגין, בלי תוצאה. פרס השיב לו: “קודם שלום, אחר-כך סביבה”.

ראש הממשלה היחיד שגילה עניין, לפי הארכיון, היה יצחק שמיר. בשלהי 1987 כינס שמיר התייעצות על הזנחת הסביבה, ותמיר, שכבר לא היה חבר כנסת, אמר לו שיש רק דרך אחת: להקים משרד ולהציב בראשו את האדם המתאים. הממשלה החליטה על הקמת המשרד ב-25 בדצמבר 1988, והשר הראשון היה רוני מילוא. כל השלבים, כולל מה ענה כל ראש ממשלה, מופיעים בסיפור הקמת המשרד לאיכות הסביבה.

מהם התאריכים החשובים בהיסטוריה של איכות הסביבה בישראל?

התאריכים המרכזיים הם 1963 (חוק גנים לאומיים ושמורות טבע), 1965 (הדיון הראשון בזיהום בוועדת הפנים), 1972 (ועדת כנסת לאיכות הסביבה וועידת שטוקהולם), 1973 (השירות לשמירת איכות הסביבה), 1974 (ועדת הפנים ואיכות הסביבה וחיים וסביבה), 1988 (הקמת המשרד) ו-2006 (שינוי השם להגנת הסביבה).

שנה	מה קרה	חלקו של יוסף תמיר	מקור
1950	בן-גוריון יוזם ועדה להקמת פארקים לאומיים	אין	”הירוק הראשון”, הארץ 2005, מצטט את פרופ׳ יוסי כץ
1963	חוק גנים לאומיים ושמורות טבע	אין	שם
סוף שנות ה-50	הוויכוח על מלון דן ברחוב מנדלי בתל אביב	היחיד בוועדת בניין ערים שהתנגד להיתר	הארץ, 24.7.1981
1965	הדיון הראשון בזיהום בוועדת הפנים	ביקש להעלות את הנושא; יו״ר הוועדה סורקיס תמך	”משרד האיכות האבודה”
1966	הצעה לסדר היום על הסכנה בהקמת רדינג ד׳	הגיש אותה	הארץ, 24.7.1981
1968	הדרישה הראשונה למשרד ממשלתי לאיכות הסביבה	העלה אותה בוועדת הפנים	”משרד האיכות האבודה”
סוף 1970	שדולת חברי כנסת לאיכות הסביבה מתכנסת לראשונה	יזם אותה ונבחר ליו״ר	הארץ 1981; צילום מינואר 1971 ב”מר סביבה”; ויקיפדיה
ינואר 1972	ועדת כנסת זמנית לאיכות הסביבה	עמד בראשה	”משרד האיכות האבודה”; ראובן ברקת במליאה, 31.1.1972
יוני 1972	ועידת האו״ם על סביבת האדם, שטוקהולם	נציג הכנסת במשלחת	ביוגרפיה; “דבר”, 11.6.1982
סוף יוני 1972	ועידה בין-פרלמנטרית בווינה	הציג, בשם משלחת הכנסת, הצעה להקים גוף של מדינות הים התיכון להגנת הים	דבר השלטון המקומי, 1972; “הישג נדיר ליוזמה ישראלית”; ויקיפדיה
מרץ 1973	הממשלה מחליטה על השירות לשמירת איכות הסביבה	לפי הארץ 1981 שכנע את יגאל אלון; מרינוב מתאר את ההצעה כשלו	הארץ 1981; ynet 2014
1973	הצעת חוק לשיקום מחצבות נטושות	יזם אותה; השלמת החקיקה התעכבה שנים	הארץ 1981; “בשם החוק”
1974	ועדת הפנים ואיכות הסביבה	יו״ר, 11.2.1974 עד 23.12.1975	”משרד האיכות האבודה”; ויקיפדיה
1974-1975	חיים וסביבה: יוזמה ב-1974, רישום כעמותה ב-1975	יזם אותו, יו״ר 25 שנה	ביוגרפיה; “ענני המחר”, 1996
1975	ועידת מונאקו של פרלמנטים מהים התיכון	הציע להכריז על 1978 שנת הים התיכון; התקבל פה אחד	מעריב, 6.11.1975
1976	אמנת ברצלונה נחתמת	ההצעה בווינה ב-1972	ויקיפדיה; “הישג נדיר ליוזמה ישראלית”
1981	פרישה מהכנסת	כ-3,600 שאילתות	הארץ, 24.7.1981
1982	ישראל עדיין בלי משרד לסביבה	כתב את “מדינה מפגרת”	ידיעות אחרונות, 6.6.1982
שלהי 1987	התייעצות אצל ראש הממשלה יצחק שמיר	דרש להקים משרד	”משרד האיכות האבודה”
25.12.1988	הממשלה מחליטה להקים את המשרד לאיכות הסביבה; השר הראשון רוני מילוא	כבר מחוץ לכנסת; דחה הצעה להיות יועץ השר	ויקיפדיה; “משרד האיכות האבודה”
1994	פרס UNEP של האו״ם למפעל חיים	זכה בו	ביוגרפיה
2006	שם המשרד משתנה ל”המשרד להגנת הסביבה”, ושם הוועדה לוועדת הפנים והגנת הסביבה	אין	ויקיפדיה

מה חשב יוסף תמיר על מצב הסביבה בגיל 90?

הוא היה פסימי, כפי שהיה תמיד לדברי המראיין. בראיון ל”הארץ” לקראת יום הולדתו ה-90, במרץ 2005, אמר שיש היום יותר מודעות לסביבה, אבל ההרס ממשיך. לדבריו, נחלי החוף משמשים עדיין מובילי ביוב, ופוליטיקאים רואים במינוי לשר לאיכות הסביבה עונש. מצד שני, ראה הישג בהתגייסות האקדמיה ובחינוך הסביבתי שהגיע לבתי הספר.

“מדובר בחורבן שיעסיק את ישראל יותר ממשברים כלכליים או ביטחוניים. […] לא הבנו שאנו יושבים באזור דל במשאבי קרקע ומים והשחתנו אותם לגמרי”.

(יוסף תמיר בראיון לצפריר רינת, “הירוק הראשון”, הארץ, 3.3.2005) · הכתבה מ-2005 בארכיון