הקרן לשיקום מחצבות: איך נולד החוק ב-1973

הקרן לשיקום מחצבות היא תאגיד סטטוטורי שמשקם בישראל אתרי חציבה נטושים, והיא ממומנת מתשלומים של בעלי המחצבות. היא נולדה מתיקון לפקודת המכרות שהתקבל ב-1973 ביוזמת ח”כ יוסף תמיר. התקנות שהקימו אותה בפועל נחתמו רק ב-1978, אחרי התנגדות של פקידי האוצר ושל חברות החציבה.

מהי הקרן לשיקום מחצבות?

הקרן לשיקום מחצבות היא תאגיד סטטוטורי עצמאי שמשקם שטחים שנפגעו מחציבה ומכשיר אותם לייעוד חדש, כמו פארק, גן לאומי, יער או מאגר מים. בעלי מחצבות פעילות משלמים לה לפי סוג החומר שנחצב וכמותו. בהנהלה יושבים נציגים של משרדי ממשלה ורשויות, ובראשה עומד נציג משרד האנרגיה והתשתיות.

הקרן מכינה תוכנית שיקום לכל אתר, מבצעת אותה, לפעמים יחד עם גופים אחרים, ומפקחת על העבודה. שיקום של מחצבה אחת יכול להימשך כמה חודשים או כמה שנים, לפי גודל השטח והייעוד שנקבע לו. בין האתרים ששוקמו בעזרתה: פארק המכתש בבאר שבע, ציר צבעי רמון במכתש רמון, הפארק הוולקני בהר אביטל ומגרסת מלכיה. לפי ויקיפדיה, כיום יש בישראל כ-500 אתרים שבהם הסתיימה החציבה והם ממתינים לשיקום.

איך נולד החוק לשיקום מחצבות?

בסוף שנות ה-60 נפגש יוסף תמיר עם אלוף (מיל.) אברהם יפה, מנהל רשות שמורות הטבע. יפה סיפר לו שבכל שנה ננטשות ברחבי הארץ עשרות מחצבות שחומר הגלם בהן אזל, והן נשארות פצע בנוף. הוא ביקש עצה, ומהפגישה נולדה יוזמת החקיקה של תמיר לתיקון פקודת המכרות, תחת הכותרת “שיקום מחצבות נטושות”.

כך מתוארת הפגישה בפרק בשם החוק, שבו מפורטות הצעות החוק של תמיר שהפכו לחוקי מדינה. ב-1973 הודה לו יפה, במילים שנשמרו בעמוד דברים בשם אומרם: “ברצוני להודות לך על יוזמתך לתיקון חוק פקודת המכרות ופעילותך בנושא. אני מקווה שבעקבות הצעתך, ולאחר אישורה, נוכל לטפל בנושא כדי לשפר את הנוף ולמחוק את הצלקות המכוערות שהותירו אחריהן המחצבות המופקרות”.

הקרן מופיעה היום בין יוזמותיו בעמוד הצעות החוק שהפכו לחוקים, והיא פרק אחד בתולדות הגנת הסביבה בישראל. תיקון פקודת המכרות מ-1973 מופיע גם כשורה ברשימת חוקי הסביבה של ישראל לפי שנים. כשמלאו לו 90, תיאר תמיר בעצמו את מה שקרה להצעה:

ב-1973 אושרה בכנסת יוזמת חקיקה פרטית שלי, בנושא שיקום מחצבות נטושות. באותה עת היו ברחבי הארץ כ-500 מחצבות נטושות, רובן ככולן מטרד סביבתי ונופי. למימון השיקום נקבע היטל של פרומיל מכל מטר מעוקב של חומר חציבה. פקידי האוצר ניסו לטרפד את החקיקה, בנימוק מגוחך (“ההיטל עלול לפגוע בתקציב המדינה”). החוק אושר על אפם ועל חמתם, אך אכיפתו הייתה שלומיאלית.

(יוסף תמיר, “יותר מדי כתובות על הקיר”, בספרו האויב הפנימי)

מה קבע תיקון פקודת המכרות ב-1973?

התיקון פורסם בספר החוקים ב-19 ביולי 1973, כתיקון מס’ 2 לפקודת המכרות, והוסיף לה פרק שלם בשם “שיקום מחצבות”. הפרק מאפשר למפקח על המכרות לקבוע שאתר שהחציבה בו הופסקה טעון שיקום. בעל המחצבה רשאי לשקם אותו בעצמו, ואם לא עשה זאת, השיקום עובר לגוף אחר. סעיף 120 התיר להקים בתקנות קרן לשיקום מחצבות.

לפי הסעיף, את הקרן מקים שר הפיתוח, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. בעל מחצבה שקיבל הודעת שיקום יכול לערור עליה לפני ועדת ערר שבראשה שופט מחוזי. אם בעל המחצבה לא משקם כראוי, רשאית לעשות זאת רשות שמורות הטבע. המשרד לאיכות הסביבה קם רק ב-1988. בשנים שבהן נולד החוק, הסמכויות בענייני סביבה היו מפוצלות בין כמה משרדי ממשלה, בעיקר הבריאות, הפנים, החקלאות, הפיתוח והאוצר.

בפרק “בשם החוק” מוסבר שהקרן תוכננה להיות “גוף עצמאי ונפרד מהאוצר”, ושבשטחים המשוקמים יקומו מרכזי ספורט, נופש ותיירות.

למה הקרן לשיקום מחצבות הוקמה רק ב-1978?

התיקון של 1973 רק התיר להקים קרן. הקמתה בפועל חייבה תקנות, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. לפי תמיר, פקידי האוצר התנגדו בטענה שההיטל יפגע ביציבות התקציב ויעלה את מחירי מוצרי החציבה, וחברות החציבה הצטרפו להתנגדות, שלדבריו עיכבה את השלמת החקיקה במשך שנים. התקנות נחתמו ב-23 באפריל 1978.

על התקנות חתמו שר התעשייה, המסחר והתיירות יגאל הורביץ ושר האוצר שמחה ארליך, והן פורסמו ב-29 ביוני 1978. לפי ויקיפדיה, הנהלת הקרן מונתה בנובמבר 1978. הקרן ביקשה מרשות שמורות הטבע לערוך סקר ארצי של מחצבות נטושות, והסקר מצא 400 כאלה. ב-10 ביוני 1980 דיווח שר התעשייה, המסחר והתיירות גדעון פת לכנסת שהקרן התחילה להכין תוכניות שיקום ל-15 מחצבות.

כמה משלם בעל מחצבה לקרן?

לפי תקנות 1978, בעל מחצבה משלם לקרן אחוז ממחיר המכירה הממוצע של כל טונה שנחצבה, כשהחומר עמוס על כלי הרכב בשער המחצבה. השיעור תלוי בסוג החומר. תמיר תיאר בכתביו היטל של פרומיל לכל מטר מעוקב, אבל התקנות שהותקנו בפועל קבעו תשלום לפי טונה, בשיעור שונה לכל חומר.

סוג החומר שנחצב	תשלום לקרן, באחוזים ממחיר המכירה הממוצע לטונה
אדמת מילוי	6%
חול	4%
כורכר	3%
חצץ	1%
גבס	0.7%
אבן למוזאיקה	0.3%
חרסית	0.2%
שיש	0.1%
כל חומר אחר	1%

מה קרה לכספי הקרן לשיקום מחצבות בשנות ה-2000?

לפי תמיר, עד תחילת שנות ה-2000 הצטברו בקופת הקרן כ-300 מיליון שקל. הוא כתב שבעסקה בין ראש הממשלה אריאל שרון, שר האוצר בנימין נתניהו ושר התשתיות אפי איתם הועבר הכסף לאוצר, בנימוק ש”ניהול הקרן לשיקום מחצבות התאפיין בליקויים ובמחדלים ביצועיים”. בספרו מודגש שהכנסות הקרן באו מהיטל על החציבה, לא מקופת המדינה.

במרץ 2005, בכתבה של צפריר רינת בהארץ לרגל יום הולדתו ה-90, אמר תמיר שמשרד האוצר “השתלט על מאות מיליוני השקלים של הקרן לשיקום מחצבות, קרן שהוקמה בעקבות חקיקה שיזמתי”. לפי תמיר, בתחילת 2005 הגיע מספר המחצבות הנטושות בישראל ל-1,800, ובמקום אחר בספרו נמנו כ-2,000. לדבריו, עשרות המחצבות ששוקמו הפכו לאתרי נופש, ומאות אחרות התמלאו בפסולת בניין ובאשפה.

את פרטי העסקה לא מצאנו במקור נוסף, ואלה דבריו של תמיר כפי שנשמרו בארכיון.

איך הפכו מחצבות מגדל צדק לגן לאומי?

ב-2002 ביקר תמיר במחצבות מגדל צדק, ליד ראש העין, ומצא כמה מאות דונמים של מחצבות נטושות שהפכו לאתר השלכה של אשפה עירונית, פסולת בניין ותעשייה וגרוטאות רכב. הוא תבע לממן את שיקום המקום מכספי הקרן. ב-26 באוקטובר 2021 נחנך שם רשמית גן לאומי, אחרי שהקרן שיקמה את המחצבות.

תמיר הכיר את המקום עוד מימי ההגנה. בספר האויב הפנימי שמורים צווי התייצבות שקיבל בשנים 1947-1948, כשעוד נקרא יוסף קבנצל, מפיקוד ההגנה בפתח תקווה, “לפעילות לילית באזור ראש העין - מחצבות מגדל צדק”.

בביקור של 2002, כפי שהוא מתואר בהוי ארצי, מולדתי, פנה תמיר לממונה על ביצוע החוק, וביקש גם ששר התשתיות אפי איתם יבוא לראות את המקום בעצמו. לפי הקטע, השר לא הגיע ונתן את הסכמתו להעברת כספי הקרן לקופת המדינה.

את הגן הלאומי מגדל צדק, שמשתרע על כ-1,700 דונם, הקימו רשות הטבע והגנים והקרן לשיקום מחצבות יחד עם עיריית ראש העין וגופים נוספים, ובעבודות הושקעו יותר מ-100 מיליון שקל במשך כעשור. המחצבות הנטושות שוקמו בידי הקרן, ובשטח נבנו שלוש בריכות חורף וטיילת, והמצודה הצלבנית שבראש הגבעה שוקמה ונפתחה לתצפית לכל הכיוונים.