יוסף תמיר.

5.3.1915: נולד בעיר ברדיצ’ב, אוקראינה, להוריו, ד”ר נפתלי קבנצל (מראשוני אסירי ציון בברית-המועצות) ועליזה יושפה.

26.7.1924: עלה ארצה עם הוריו, המשפחה התיישבה בפתח תקווה, שם הקים האב מרפאה. שמו הלך לפניו וחולים נהרו למרפאתו מכל רחבי ארץ-ישראל. יוסף השלים את חוק לימודיו בבית-הספר העממי פיק”א בפתח תקווה ובגימנסיה אחד העם.

1930: נתמנה למזכיר תנועת הנוער הספורטיבית האזרחית מכבי הצעיר בפתח תקווה, והוא בן 15 בלבד.

1931: זכה בחמש מדליות בתחרויות במסגרת כנס חצי יובל למכבי ארץ-ישראל.

1932: ייסד עם בני פתח תקווה והמושבות הוותיקות, את ‘חוג הפעילים’ ואחר-כך את התאחדות בני המושבות, שהשתלבה מאוחר יותר בהתאחדות האיכרים.

1932: כספורטאי מצטיין, זכה בשלוש מדליות ארד (בהטלת כידון ובריצות 100 ו-400 מטר) בתחרויות המכבייה הראשונה שהתקיימה בארץ-ישראל.

1933: זכה בשתי מדליות בתחרויות המכבייה האירופית שהתקיימו בפראג. נמנה עם סגל נבחרת ישראל בכדורגל.

1935: סטודנט בבית-הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל-אביב. אחרי שנתיים נאלץ להפסיק את לימודיו, בשל ניתוק הקשר בשעות הערב בין פתח-תקווה לתל-אביב, עקב מאורעות הדמים של 1936-1939.

1936: עיתונאי בעיתון הבוקר הארץ. בהמשך, בעיתונים ידיעות אחרונות, ידיעות-מעריב, פלסטיין פוסט, קולירושלים והבוקר.

1939: נשא לאישה את נעמי, ילידת הארץ, פקידה בעיריית פתח תקווה. הורים לדיצה (שנישאה לאיש-העסקים ומנהל החברות ברוך חבס) ולנפתלי (כיום שגריר מטעם משרד החוץ).

1945-1940: מנכ”ל האיחוד האזרחי, התארגנות גופים אזרחיים, ציבוריים וכלכליים, לשם ייצוג בוועד הלאומי, בפיקוד ההגנה ובמגעים עם השילטון הבריטי.

1965-1949: מזכ”ל ההסתדרות הציונית הכללית, מפלגת המרכז, סגן יו”ר ועדת הבחירות לכנסת השנייה.

1965-1959: חבר מועצת עיריית תל אביב-יפו, כיהן כיו”ר הסיעה ונציגיה בהנהלת העירייה.

1965-1961: ממייסדי המפלגה הליברלית והמזכיר הכללי שלה.

1973-1965: ממקימי גח”ל (גוש חירות ליברלים). נבחר לכנסת השישית ולראש אגף ההסברה והאירגון של גח”ל.

1966: השתלמות ב-London School of Economics

1968: יזם וייסד את המועצה לישראל יפה.

1970: יזם והקים שדולת ח”כים בין-סיעתית למען איכות הסביבה, שכונסה לראשונה בסוף 1970 והפכה ב-1974 לוועדה סטטוטורית ביחד עם ועדת הפנים

1976-1970: יזם הקמת ועדות איכות הסביבה ליד ההסתדרות, התאחדות התעשיינים, מרכז השילטון המקומי, ויצו, נעמ”ת, הדסה, מועדוני רוטרי וליונס, התאחדות עולי ארצות-הברית וקנדה ועוד.

1981-1969: ממייסדי הליכוד וחבר כנסת (השביעית, השמינית, התשיעית), חבר הנהלת הסיעה והנהלת הליכוד וראש האירגון וההסברה של גח”ל והליכוד עד 1977.

1972: נציג הכנסת לוועידת האו”ם על סביבת האדם שהתקיימה בסטוקהולם (5-16 ביוני).

1972: נציג הכנסת לוועידה הבין-פרלמנטרית השנייה לאיכות הסביבה, שהתקיימה בווינה (27 ביוני).

1974: יזם את חיים וסביבה, אירגון-גג של עמותות לא-ממשלתיות למען הסביבה ואיכות החיים, שנרשם כעמותה ב-1975. כיהן כיו”ר האירגון 25 שנה.

1978-1974: יו”ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת (מ-1974 עד סוף 1975), יו”ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה (מ-1975 עד 1977) ויו”ר ועדת המשנה של הכנסת לאיכות הסביבה (מ-1975 ועד 1978 לפחות). חבר בוועדות חוץ וביטחון, כספים, חינוך ותרבות וכלכלה. תבע ויזם את כינון המשרד לאיכות הסביבה. יזם סידרה של חוקים

1979-1975: ייצג את הליברלים בליכוד במשלחת הכנסת לארצות-הברית כאורחת הקונגרס, ובמשלחת לגרמניה כאורחת הבונדסטאג בבון (למרות התנגדותו של מנחם בגין).

1977: נבחר כציר לקונגרס הציוני הי”ח בירושלים.

1979-1977: נשיא אגודת הידידות ישראל-גרמניה.

1977: זכה בפרס איכות הסביבה מטעם משרד הפנים.

1978: זכה בתואר “יקיר המועצה לישראל יפה”.

1983: זכה בפרס הראשון של יו”ר הכנסת על מפעל חיים.

1983: יזם הקמת ועדת איכות סביבה ליד לשכת המסחר הבינלאומית

1986: נבחר כחבר המועצה הבינלאומית למשפט סביבתי, שמרכזה בבון, גרמניה.

1988: יזם הקמת ועדת איכות סביבה ליד אירגון בני ברית.

1989: זכה בתואר עמית כבוד של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי איכות הסביבה.

1991: יזם והקים את ‘פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה’ וכיהן כנשיאו.

1991: יזם והקים ועדת איכות סביבה ליד אירגון הדסה ישראל.

1993: כתב את הערך “איכות הסביבה” באנציקלופדיה העברית (כרך “מדינת ישראל”)

1994: זכה בפרס UNEP של האו”ם למפעל חיים בתחום הגנת הסביבה.

1994: נמנה עם מדליקי המשואות בערב יום העצמאות.

1996: זכה בתואר “יקיר תל-אביב”

2000: ההיסטוריון ד”ר יוסי גולדשטיין מסכם את 40 שנות פעילותו של תמיר, בספר הבגידה בארץ הבחירה