תחנת הכוח רידינג: ההיסטוריה והמאבק על רידינג ד׳

תחנת הכוח רידינג (נכתב גם רדינג) היא תחנת כוח של חברת החשמל בשפך הירקון, בצפון תל אביב. התחנה הראשונה באתר נפתחה ב-1938, והשם עבר לכל התחנות שנבנו אחריה. הגדולה שבהן, רידינג ד׳, החלה לפעול ב-1970 מכוח חוק מיוחד, אחרי מאבק שח״כ יוסף תמיר העלה למליאת הכנסת, וב-2006 עברה לגז טבעי.

על שם מי נקראת תחנת רידינג?

תחנת רידינג נקראת על שם רופוס דניאל אייזקס, המרקיז מרדינג, שהיה יו״ר הדירקטוריון של חברת החשמל בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. השם ניתן לתחנה הראשונה באתר, שהחלה להיבנות בסוף 1937 והושלמה בספטמבר 1938, ונשאר גם לתחנות שהוקמו לידה בעשורים הבאים.

ההספק של התחנה הראשונה היה 24 מגה-ואט, והיא הוסקה במזוט. את השם “רידינג א׳” קיבלה רק בדיעבד, כשקמו לידה תחנות נוספות.

מה ההבדל בין רידינג א׳, ב׳, ג׳ ו-ד׳?

באתר רידינג פעלו לאורך השנים ארבע תחנות כוח, וכל אות מסמנת דור אחר. רידינג א׳ נפתחה ב-1938, רידינג ב׳ באמצע שנות ה-50, ורידינג ג׳ ב-1956, בבונקר תת-קרקעי. רידינג ד׳, החדשה והגדולה מכולן, החלה לפעול ב-1970. שלוש הראשונות הפסיקו לפעול בין 1970 ל-2004.

תחנה	נבנתה	הספק	פעלה עד	פרט מזהה
רידינג א׳	1937-1938	24 מגה-ואט	1970	הוכרזה מבנה לשימור ב-2011
רידינג ב׳	אמצע שנות ה-50	כ-100 מגה-ואט, שתי יחידות	2004	הוכרזה מבנה לשימור ב-2011
רידינג ג׳	1956	40 מגה-ואט, שתי יחידות	1983	בבונקר עמוק, סמוך למוזיאון ארץ ישראל
רידינג ד׳	סוף שנות ה-60	428 מגה-ואט, שתי יחידות	עתידה בדיון	ארובה של כ-150 מטר, גז טבעי מ-2006

הסיפור הציבורי של האתר מתרכז ברידינג ד׳, כי היא נבנתה מכוח חוק מיוחד של הכנסת, ועליה התנהל המאבק.

למה הוקמה רידינג ד׳ בלב תל אביב?

לפי מסמכי הארכיון, חברת החשמל עמדה על שפך הירקון כי 400 עובדיה סירבו לנסוע מדי יום לתחנה מחוץ לעיר. יוסף תמיר הציע שתי חלופות, בין ראשון לציון לאשדוד או בין שפיים לנתניה. ממשלת לוי אשכול קיבלה את עמדת החברה, והגישה לכנסת חוק מיוחד שעקף את הליכי התכנון.

תמיר תיאר את הרגע הזה בספרו:

אך 400 עובדי חברת החשמל שהיו מיועדים להפעיל את התחנה שעל שפך הירקון, הודיעו כי הם מסרבים לנסוע בכל יום מתל-אביב לחולות ראשון לציון, מרחק של עשרים דקות נסיעה. האולטימטום שהציבו, בגיבוי ‘הגוש’ הפוליטי של מפא”י, כופפו את ראש הממשלה, לוי אשכול. הממשלה דילגה על חוקי התיכנון והבנייה, והגישה לכנסת הצעת חוק מיוחדת להקמת התחנה.

(יוסף תמיר, “יותר מדי כתובות על הקיר!”, בתוך הספר “האויב הפנימי”, עמ׳ 6-13) · הספר המלא בארכיון

ההחלטה התקבלה בניגוד לעמדת גורמי התכנון במשרד הפנים ובניגוד לעמדת תושבי צפון תל אביב, לפי הטקסט על רידינג ד׳ שנשמר בארכיון. לפי ויקיפדיה, גם משרד הבריאות התנגד, בגלל החשש לזיהום אוויר. אותו טקסט מטיל את האחריות על ראש הממשלה לוי אשכול, שר המשפטים יעקב שמשון שפירא ושר הפיתוח משה קול.

איך נאבק יוסף תמיר נגד רידינג ד׳ בכנסת?

יוסף תמיר, ח״כ מגח״ל בכנסתו הראשונה, העלה במליאה הצעה לסדר היום על “סכנת זיהום האוויר בגוש דן כתוצאה מבינוי תחנת רדינג ד’ החדשה”. הקואליציה דחתה את הדיון בשלושה חודשים. הוא התקיים ביוני 1967, ערב מלחמת ששת הימים, ובסופו היה רוב נגד הממשלה. הנושא הועבר לוועדה.

לפי כתבה בהארץ מיולי 1981, אפילו סיעתו של תמיר אישרה את ההצעה בקושי, והוא הואשם בבזבוז הצעות לסדר היום.

בוועדת הפנים התגבש רוב נגד החוק. ועדת הכנסת החליטה אז, ביוזמת יו״ר הקואליציה ח״כ משה ברעם, להעביר את הנושא לוועדת השירותים הציבוריים, שבראשה עמד נציג מפ״ם. גם שם היה רוב נגד הקמת התחנה במקום המוצע. בלילה שלפני ההצבעה כונסה הנהלת הקואליציה כדי להטיל משמעת על חבריה. בספרו כתב תמיר: “הצלחתי לגייס רוב בכנסת ובוועדותיה נגד הקמת המפעל המזהם בלב אוכלוסייה צפופה”. המשמעת הכריעה, והחוק עבר.

המאבק התנהל גם ברחוב. עשר שנים אחר כך, בדברים שנשא ב-1977, סיפר תמיר:

ב-1967 יצאתי למערכה נגד הקמת תחנת-הכוח רדינג ד’ בשפך הירקון. להפתעתי, רבים מתושבי עבר הירקון של תל-אביב נרתמו למעורבות פעילה. הפגנות, פירסומים, מודעות, הסברה באמצעי התקשורת ואף מעורבות בינלאומית, גויסו למאבק נגד החלטת ממשלת אשכול לחוקק חוק מיוחד, שיאפשר את הקמת רדינג ד’ בטבורו של גוש דן.

(יוסף תמיר, “תיכנון אורבני או תיכנון חורבני?”, דברים שנשא ביולי 1977) · לטקסט המלא בארכיון

הוא לא היה לבד. עמותת מלר״ז, המועצה הציבורית למניעת רעש, קרינה וזיהום אוויר, הוקמה ב-1961 והתפרסמה בהתנגדותה לתחנה. לפי ויקיפדיה, המאבק המשפטי שלה החל ב-1965 והגיע לבית המשפט העליון, ו-154 אלף איש חתמו על עצומה שהגישה לרשויות.

מה היה חוק תחנת הכוח תל-אביב?

חוק תחנת הכוח תל-אביב, התשכ״ז-1967, הוא החוק המיוחד שאפשר להקים את רידינג ד׳ בלי לעבור את הליכי חוק התכנון והבנייה. לפי ויקיפדיה, הוא נחקק לצורך הקמת הארובה. החוק עבר בקריאה שנייה ושלישית ברוב של 32 מול 28, ורק 60 מתוך 120 חברי הכנסת השתתפו בהצבעה.

החוק נשאר בתוקף גם אחרי שהתחנה נבנתה. ב-17 במאי 1994 דנה ועדת הכלכלה של הכנסת בהצעת חוק פרטית לבטל אותו ולקבוע מועד לסיום פעילות התחנה. ח״כ אברהם פורז, אחד המציעים, אמר בישיבה שהתחנה “הוקמה שלא על-פי הליכי חוק התכנון והבניה”, ושבחוק המקורי “הכוונה היתה לאשר את הקמתה המהירה ולמנוע התנגדויות”.

האם רידינג ד׳ זיהמה את האוויר בתל אביב?

כן. עד 2006 הוסקה רידינג ד׳ במזוט, דלק כבד, והערך על מלר״ז בוויקיפדיה מתאר אותה כתחנה “המזהמת בחלקיקי פיח ועשן את תל אביב וגוש דן”. הטקסט “תחנת הכוח המשחית” שבארכיון מעריך שהארובה שלה פלטה כ-80 טון גופרית דו-חמצנית ביום. יוסף תמיר הזהיר מזה בכנסת עוד לפני שהתחנה הופעלה.

בקיץ 1970, חודשים ספורים לפני ההפעלה, הרגיעה חברת החשמל את הציבור: לדבריה, ארובה בגובה 150 מטר תפחית את הזיהום. בנאום במליאה ב-3 ביוני 1970 הזכיר תמיר תחנת כוח שנחנכה זמן קצר קודם לכן בעיר אמריקאית, עם ארובה בגובה 208 מטר:

לפי חישובי המדענים היה בכך פיתרון… באה המציאות והפכה את חישובי הבונים על פניהם. מאות טונות של גז מרעיל וגופרית ניתכות על העיר. חוששני שדבר דומה צפוי לתל-אביב אחרי הפעלת רידינג ד’

(יוסף תמיר במליאת הכנסת, 3 ביוני 1970, כפי שצוטט אצל עמוס אילון, “האויב הפנימי של החברה הישראלית”, הארץ, 3.7.1970) · הכתבה של עמוס אילון בארכיון

שר הבריאות, חיים גבתי, השיב לו באותו דיון ש”בלי ייצור חשמל נחזור לאורח החיים הפרימיטיבי”. שני עשורים אחר כך, במאמר שכתב אחרי סערת השלגים של 1992, טען תמיר שחברת החשמל “זילזלה בהחלטות הכנסת, שתבעו ממנה התקנת קולטני גופרית”.

מה קרה אחרי המאבק על רידינג ד׳?

החוק עבר, ותמיר פנה לבנות בכנסת מסגרת קבועה לנושאי סביבה. לפי “הארץ” ב-1981, בתום המאבקים על רידינג ד׳ החל לפעול לכינון ועדה לענייני אקולוגיה שלא לפי מפתח סיעתי. לפי אותה כתבה, הוועדה העל-סיעתית של חברי הכנסת לאיכות הסביבה התכנסה לראשונה בסוף 1970, וכך עולה גם מצילום של חבריה מינואר 1971 בספר מר סביבה, וב-1974 הפכה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה.

הסיפור של הוועדה, מהשדולה של חברי הכנסת ועד הוועדה הקבועה, מסופר בפוסט איך נולדה ועדת הפנים והגנת הסביבה. עוד בזמן המאבק, ב-1967, הציע תמיר לחברה להגנת הטבע להוסיף לשמה את המילה “סביבה”, וותיקי הארגון דחו את ההצעה.

שאלת זיהום האוויר עצמה חיכתה עוד ארבעה עשורים לחקיקה מקיפה: חוק אוויר נקי עבר בכנסת רק ב-2008. גם מקור החשמל המשיך להעסיק את תמיר. בדצמבר 1974 העלה במליאה הצעה לנצל כוח אטומי לייצור חשמל ולהתפלת מים, ועל ההצעה ומה שקרה לה אחר כך אפשר לקרוא בוויכוח על כור לייצור חשמל בישראל. רידינג ד׳ היא אחד המקרים ברשימת המאבקים הסביבתיים בישראל, לצד הקישון וכביש חוצה ישראל. המקום של רידינג בתמונה הרחבה מתואר בפוסט על ההיסטוריה של הגנת הסביבה בישראל, ופועלו של תמיר כולו בעמוד הביוגרפיה שלו.

מתי עברה תחנת רידינג לגז טבעי?

רידינג ד׳ עברה לייצר חשמל בגז טבעי ביולי 2006, כמעט 40 שנה אחרי החוק המיוחד. ההחלטה על המעבר לגז התקבלה ב-1995, ובעקבותיה נזנחה הדרישה להתקין בתחנה משקעים אלקטרוסטטיים, מתקנים שלוכדים חלקיקים בארובה. לפי ויקיפדיה, רידינג הייתה התחנה השנייה בישראל שפעלה בגז טבעי.

ב”תחנת הכוח המשחית” שבארכיון נכתב שהמעבר ההדרגתי לגז החל בתחילת 2006, והטקסט נחתם במשפט: “עבור הרבבות ששילמו על כך בבריאותם ובחייהם, זה מאוחר מדי.”

מה עתידה של תחנת הכוח רידינג?

על עתיד התחנה מתווכחים מאז שנות ה-90. בדצמבר 2021 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה להמשיך להפעיל אותה עד ינואר 2026. בינואר 2024 החליט שר האנרגיה אלי כהן שהיא לא תשוב לייצר חשמל בגז ושיוקמו בה מתקני אגירת אנרגיה, ובספטמבר 2024 הזהירה חברת נגה שגוש דן ייכנס למחסור בחשמל בלי התחנה.

בינתיים הפך חלק מהאתר למורשת. רידינג א׳ ורידינג ב׳ הוכרזו מבנים לשימור באוגוסט 2011, ובמאי 2014 הודיעה חברת החשמל שתקים במבנה של רידינג א׳ מוזיאון מורשת, מרכז מבקרים וחלל לאירועים. מעל האתר עומדת הארובה של רידינג ד׳, שעליה הותקנה ב-1998 טבעת תאורה של האמן סטיבן אנטונקוס, וויקיפדיה מכנה אותה מגדלור מודרני בקו הרקיע הלילי של תל אביב.

מה ציר הזמן של תחנת הכוח רידינג?

הטבלה מרכזת את התאריכים של האתר מ-1937 ועד 2024. התאריכים של המאבק בכנסת, בין 1966 ל-1970, לקוחים ממסמכי הארכיון של יוסף תמיר: מאמריו, ספרו “האויב הפנימי” וכתבות עיתונות מאותן שנים. השאר לקוחים מוויקיפדיה העברית ומפרוטוקול ועדת הכלכלה של הכנסת מ-17 במאי 1994.

שנה	מה קרה
1937-1938	נבנית רידינג א׳, בהספק של 24 מגה-ואט
אמצע שנות ה-50	מוקמת רידינג ב׳
1956	נבנית רידינג ג׳, בבונקר תת-קרקעי
1961	מוקמת עמותת מלר״ז, אחרי חקיקת החוק למניעת מפגעים
1965	מלר״ז פותחת מאבק משפטי נגד התחנה
1966-1967	יוסף תמיר מעלה במליאה את סכנת זיהום האוויר מרידינג ד׳. הדיון נדחה ומתקיים ביוני 1967
1967	חוק תחנת הכוח תל-אביב עובר ברוב של 32 מול 28
3 ביוני 1970	תמיר מזהיר במליאה מפני הזיהום שתגרום רידינג ד׳
1970	רידינג ד׳ מתחילה לפעול, ורידינג א׳ מפסיקה
סוף 1970	מתכנסת לראשונה הוועדה העל-סיעתית של חברי הכנסת לאיכות הסביבה
1983	רידינג ג׳ מפסיקה לפעול
1994	ועדת הכלכלה של הכנסת דנה בהצעה לבטל את חוק תחנת הכוח
1995	מתקבלת החלטה להעביר את התחנה לגז טבעי
1998	מותקנת טבעת התאורה על ארובת רידינג ד׳
2004	רידינג ב׳ מפסיקה לפעול
יולי 2006	רידינג ד׳ עוברת לייצר חשמל בגז טבעי
אוגוסט 2011	רידינג א׳ ורידינג ב׳ מוכרזות מבנים לשימור
מאי 2014	חברת החשמל מודיעה על מוזיאון מורשת ברידינג א׳
דצמבר 2021	המועצה הארצית מאשרת הפעלה עד ינואר 2026
2024	שר האנרגיה מחליט על מתקני אגירה, וחברת נגה מזהירה ממחסור בחשמל בגוש דן