ועדת הפנים והגנת הסביבה: איך נכנסה הסביבה לכנסת

ועדת הפנים והגנת הסביבה היא ועדה של הכנסת שקיימת מ-1948, בהתחלה בשם ועדת הפנים. איכות הסביבה נוספה לה ב-1974, בכנסת השמינית, כשהכנסת צירפה אליה ועדה לאיכות הסביבה שנולדה משדולה של חברי כנסת. את השדולה ואת הוועדה יזם ח״כ יוסף תמיר, שנבחר לעמוד בראש הוועדה המורחבת.

מה התפקיד של ועדת הפנים והגנת הסביבה?

לפי ויקיפדיה, הוועדה אחראית על שלטון מקומי, בניין ערים, כניסה לישראל ומרשם האוכלוסין, אזרחות, עיתונות ומודיעין, עדות, ארגון הדתות של יהודים ושל לא-יהודים, ואיכות הסביבה. איכות הסביבה הייתה התחום שהצטרף לרשימה מאוחר, בשנות ה-70, ומאז הוא חלק קבוע משמה של הוועדה, גם כשהשם השתנה ב-2006.

מתי הוקמה ועדת הפנים של הכנסת?

לפי ויקיפדיה, ב-9 בספטמבר 1948 אישרה מועצת העם את הקמת ועדת הפנים. יושב הראש הראשון שלה, בנימין מינץ מהחזית הדתית המאוחדת, כיהן מ-29 במרץ 1949. במשך יותר מעשרים וחמש שנה נקראה פשוט ועדת הפנים, עד שהוועדה המסדרת של הכנסת השמינית החליטה לשנות את שמה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה.

בכנסת ה-17, אחרי ששם המשרד לאיכות הסביבה שונה ב-2006 ל”המשרד להגנת הסביבה”, החליטה הכנסת להתאים גם את שם הוועדה. כך נולד השם ועדת הפנים והגנת הסביבה. על המשרד עצמו, ועל עשרים השנה שעברו עד שהוקם, יש רשימה על הקמת המשרד לאיכות הסביבה.

איך נכנסה איכות הסביבה לוועדת הפנים?

דרך חבר כנסת חדש. יוסף תמיר נבחר לכנסת השישית ב-1965 והצטרף לוועדת הפנים. היוזמה הראשונה שלו שם הייתה לדון ב”בעיית הזיהום הסביבתי וסכנותיו”. חברי הוועדה תהו אם ההצעה רצינית, אבל יושב הראש, מרדכי סורקיס, ראש עיריית כפר סבא, תמך בה, והדיון נפתח.

ח״כ יצחק גולן מהמפלגה הפרוגרסיבית, איש קיבוץ תל יצחק, הגיב אז: “לא שמענו אף פעם אחת בכנסת רעיונות כאלו שאינם מובנים לנו. במה מדובר?” לפי המאמר “משרד האיכות האבודה”, הדיון התפצל אחר כך לזיהום אוויר, זיהום מים, תכנון ובנייה ושמירה על האדמה החקלאית.

לוועדת הפנים הגיע תמיר עם ניסיון מוניציפלי: הוא היה מזכ״ל המועצה הכפרית של פתח תקווה (1945-1950) וחבר מועצת עיריית תל אביב-יפו (1959-1965). ערב הבחירות שאל אותו יוסף ספיר, יושב ראש הציונים הכלליים, מה יעשה בכנסת. תמיר ענה שיטפל בבעיות בני האדם, וכשספיר תהה מה זה אומר, השיב: תן לי שנתיים-שלוש ותיווכח.

הסיעה שלו לא תמיד תמכה. לפי הכתבה ב”הארץ” שליוותה את פרישתו, ב-1981, הוא ננזף בתחילת דרכו על “ביזבוז” הצעות לסדר היום. שתיים מההצעות שלו, על הסכנה בהקמת תחנת הכוח רדינג ד׳ (1966) ועל זיהום הכנרת (1970), אושרו בסיעה בקושי.

מה הייתה השדולה לאיכות הסביבה בכנסת?

זו הייתה קבוצת לחץ של חברי כנסת מסיעות שונות, שיזם יוסף תמיר ונבחר לעמוד בראשה. היא כונסה לראשונה בסוף 1970, בשם “הוועדה העל-סיעתית של חברי הכנסת לאיכות הסביבה”: כך כתב “הארץ” ב-1981, וכך עולה מצילום של חבריה מינואר 1971 בספר מר סביבה. השנה 1968, שמופיעה בזיכרונות מאוחרים של תמיר, היא כנראה תחילת המאמץ.

בהתחלה קרא לה תמיר “שֶדֶל”. כשהדבר התפרסם בעיתונות, התקשרו אליו מהאקדמיה ללשון העברית והבהירו לו ש”ללובי יש לקרוא שדולה ולא שֶדֶל”. בסוף 1970 היו בה, בין השאר, זלמן שובל, אליעזר שוסטק, שמחה ארליך, מרדכי סורקיס, משה ורטמן, זבולון המר, אברהם ורדיגר ושלמה לורנץ: חברי כנסת מהימין, מהעבודה ומהמפלגות הדתיות. הישיבה התקיימה בחדר צדדי ליד מזנון הכנסת.

לפי המאמר “העיוורון של ראשי המדינה”, בשלהי הכנסת השביעית, ב-1973, אחז שר האוצר פנחס ספיר בזרועו של תמיר ושאל: “מה דעתך לאחד את הקרן הקיימת עם קרן היסוד?” לפי המאמר, כוונתו הייתה להעביר את הכנסות הקרן הקיימת לקרן היסוד. תמיר השיב “לא יקום ולא יהיה!”, וספיר “נזכר”, כלשון המאמר, שתמיר עומד בראש “השדולה הירוקה” רבת ההשפעה, וירד מהרעיון.

במקביל פעל תמיר גם מחוץ לכנסת. הוא היה חבר ב”ועדה הישראלית הלאומית לביוספרה ולאיכות הסביבה”, בראשות פרופ׳ מיכאל אבן-ארי, שאת פעילותה ריכז ד״ר אורי מרינוב. לפי המאמר בארכיון, הוא היה החבר היחיד בה שלא בא מהאקדמיה.

האם יש היום שדולה סביבתית בכנסת?

כן. לפי ויקיפדיה, ארגון חיים וסביבה, שתמיר עמד אז בראשו, יזם ב-1996 את הקמת השדולה הסביבתית בכנסת, ו-43 חברי כנסת מכל הסיעות הצטרפו אליה. ב-2024, לפי “כלכליסט”, עמד בראשה ח״כ יוראי להב הרצנו מיש עתיד. בדרך כלל השדולה וחיים וסביבה שותפים ליום הסביבה שנערך בכנסת מדי שנה.

ב-1996 תמיר כבר לא היה חבר כנסת: הוא פרש ב-1981. בכנסת ה-17, לפי ויקיפדיה, פעלה “השדולה הסביבתית-חברתית”, והיו בה חברים רבים. על הארגון שיזם את השדולה של 1996 יש רשימה על ההיסטוריה של חיים וסביבה.

מה הייתה ועדת איכות הסביבה של הכנסת ב-1972?

זו הייתה ועדה זמנית של הכנסת, ועדת “אד-הוק”, שהוקמה בינואר 1972 אחרי שיושב ראש הכנסת קיבל את יוזמת השדולה. בראשה עמד יוסף תמיר. יושב ראש הכנסת השביעית, ראובן ברקת, אמר במליאה ב-31 בינואר 1972 שהמפלגות “התעלו ומסרו את ראשות הוועדה החדשה לח”כ תמיר”.

שבוע אחר כך, ב-7 בפברואר 1972, אמר ח״כ אברהם ורדיגר מפועלי אגודת ישראל במליאה שביוזמת תמיר “קם בכנסת הוועד העל-סיעתי לאקולוגיה”. מבקר המדינה, ד״ר יצחק נבנצל, כתב לתמיר ביולי 1973 ש”הכנסת השביעית נתנה ויזת עולה לשני מונחים הבאים מהנכר - אקולוגיה ואומבודסמן”. שני הציטוטים שמורים באוסף דברי ההוקרה.

כעבור שנתיים החליטה הקואליציה, בראשות ח״כ משה ברעם מהעבודה, להפוך את הוועדה לוועדה קבועה ולצרף אותה לוועדת הפנים. ב-1974, בכנסת השמינית, נבחר תמיר לעמוד בראש הוועדה המורחבת, ועדת הפנים ואיכות הסביבה. את שאר המוסדות של אותן שנים, מהשירות הממשלתי ועד ארגון “חיים וסביבה”, מסדרת על ציר זמן הרשימה על ההיסטוריה של איכות הסביבה בישראל.

מי עמדו בראש ועדת הפנים בשנות ה-60 עד ה-80?

ברשימת יושבי הראש בוויקיפדיה, מרדכי סורקיס מרפ״י והמערך עמד בראש ועדת הפנים מ-1965 עד ינואר 1974. אחריו כיהן יוסף תמיר מהליכוד, מ-11 בפברואר 1974 עד 23 בדצמבר 1975, ואחריו יורם ארידור, שלמה הלל ושושנה ארבלי-אלמוזלינו. כך מתארכים את כהונתו של תמיר גם כל המסמכים מאותן שנים שבארכיון.

יושב ראש	כנסת	תקופת כהונה
מרדכי סורקיס	השישית והשביעית	23.11.1965 עד 21.1.1974
יוסף תמיר	השמינית	11.2.1974 עד 23.12.1975
יורם ארידור	השמינית	23.12.1975 עד 13.6.1977
שלמה הלל	התשיעית	28.6.1977 עד 20.7.1981
שושנה ארבלי-אלמוזלינו	העשירית	18.8.1981 עד 13.8.1984

“הארץ” כתב ב-1981 שנשמר לתמיר תפקיד יושב ראש ועדת המשנה של הכנסת לאיכות הסביבה, “ללא קשר למפתח סיעתי או להשתייכות מפלגתית”. זה ההסבר לשנים 1974-1978 שבקורות החיים של תמיר משנת 2000: הן מאחדות את ועדת הפנים ואיכות הסביבה (1974-1975), את הוועדה לענייני ביקורת המדינה (1975-1977) ואת ועדת המשנה לאיכות הסביבה. בראש ועדת המשנה עמד לפחות עד 1978. כתבה ב”הארץ” מאותה שנה על הקישון, שנדפסה בספר העתיד יסוב סביב הסביבה (עמ׳ 40), מתארת את “ועדת איכות הסביבה של הכנסת” כוועדה “בראשותו של ח”כ יוסף תמיר”. שלמה הלל, שעמד בראש ועדת הפנים מ-1977, ציין ב-1977 ש”ליוסף תמיר הישגים למופת בתחום איכות הסביבה”.

מה עשתה ועדת הפנים ואיכות הסביבה בשנים שיוסף תמיר עמד בראשה?

היא טיפלה בהרבה נושאים בבת אחת. צבי טרלו, מנכ״ל משרד המשפטים, כתב לתמיר באוגוסט 1974 שיש “מן המפתיע בהיקף הרחב של הבעיות שהיו בטיפול הוועדה ברשותך, במושב אחד של הכנסת”. ח״כ חמאד אבו-רביע אמר ב-1975 שתמיר, אף שהיה באופוזיציה, “ידע לקדם את החוקים במלואם בלא הבחנה בין קואליציה לאופוזיציה”.

בתקופה הזו הוזמן ראש הממשלה יצחק רבין לישיבה מיוחדת של הוועדה, ושמע בה את הדרישה להקים משרד לאיכות הסביבה. הוא הקשיב ולא הגיב. באוקטובר 1975 ייצג תמיר את הכנסת, כיושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, בוועידת פרלמנטים ממדינות הים התיכון והים השחור במונאקו, ושם התקבלה פה אחד הצעתו להכריז על 1978 “שנת הים התיכון”, כפי שדיווח “מעריב” ב-6.11.1975.

תמיר גם רצה לתת לוועדה יותר כוח. באחת מהצעות החוק שלו, לפי הסקירה “בשם החוק”, הציע שלא ייעשה שום שינוי באתר שחל עליו חוק גנים לאומיים ושמורות טבע בלי אישור ועדת הפנים. ועל הדיונים בוועדה בהצעת חוק אחרת שלו, לשמירת הניקיון, כתב:

“לאחר שהעברתי את הצעת החוק במליאת הכנסת, ומשם לוועדת הפנים ואיכות הסביבה, ציפתה לי עוגמת-נפש. היו חברי כנסת שפיקפקו בנחיצות החוק. […] אחרי ישיבות מייגעות נקבעו בחוק כללי האכיפה והקנסות על העבריינים”.

(יוסף תמיר, כפי שהדברים מובאים בסקירה “בשם החוק” שבארכיון) · הסקירה המלאה בארכיון