משבר האקלים בישראל: האזהרות המוקדמות, 1992-2006

אחת האזהרות המוקדמות מפני משבר האקלים בישראל פורסמה בעיתון “הארץ” ב-5 במאי 1992, כחודש לפני ועידת ריו. יוסף תמיר, שכיהן בכנסת בשנים 1965-1981, כתב בה שישראל הופכת לתורמת מפוקפקת לאפקט החממה. בשנים הבאות חזר לנושא שוב ושוב: בספר, ביום עיון בקיבוץ שפיים ב-1999 ובמאמרים מ-2000 ומ-2002.

מתי התחילו בישראל להזהיר מפני התחממות כדור הארץ?

בין המסמכים שבידינו, האזהרה המפורשת המוקדמת ביותר מפני אפקט החממה היא מאמר של תמיר ב”הארץ” מ-5 במאי 1992, בשם “עד כלות הנשימה”. המאמר עוסק בהצפת הכבישים במכוניות ובזיהום האוויר שהן גורמות, ובאמצעו מופיעה שורה על כדור הארץ כולו. היא נכתבה כחודש לפני שנפתחה ועידת ריו.

ישראל הופכת ‘תורמת’ מפוקפקת להגברת ‘אפקט החממה’ של כדור הארץ.

(יוסף תמיר, “עד כלות הנשימה”, הארץ, 5 במאי 1992)

ההקשר במאמר הוא התחבורה. תמיר כתב שמספר המכוניות בישראל עלה מ-34 לכל אלף תושבים ב-1954 ל-200 ב-1992, ושהממשלה מעודדת את הקנייה בהנחות במסים ובדלק זול. מכאן הגיע לגזים שהמכוניות פולטות, ומשם לאקלים.

באותו מאמר הוא גם הסתכל קדימה: “אנו על סף הסכמים בינלאומיים שלפיהם יוטלו קנסות בשיטת ‘המזהם משלם’, כך שישראל תיאלץ להקצות כמה מאות מיליוני דולרים לקרן העולמית לטיהור האוויר.” בפרוטוקול קיוטו, שנוסח חמש שנים אחר כך, הוגדרה ישראל מדינה מתפתחת, ולכן לא חלו עליה המגבלות על פליטת גזי חממה.

האם יוסף תמיר דיבר על האקלים כבר בשנות ה-70?

לא במפורש, לפחות לא בטקסטים שנשמרו. בדצמבר 1974 העלה תמיר בכנסת הצעה לסדר היום על בעיית האנרגיה, וקרא להתנתק מהתלות בדלקים פוסיליים מיובאים. הנימוקים שלו היו המחיר, הביטחון והחשש שתחנות כוח פחמיות יהרסו את חוף הים התיכון. האקלים עוד לא מופיע בהם.

לפי הרשימה בארכיון על אותו דיון, אמר אז: “בשנת 1975 תיאלץ המדינה להוציא מיליארד לירות על רכישת דלק בחו”ל. זהו ביזבוז משווע ועלינו להתנתק מהתלות בייבוא דלקים פוסיליים”. הפתרון שהציע באותו דיון היה אנרגיה גרעינית, והסיפור המלא שלו מופיע בפוסט על הוויכוח על כור גרעיני לחשמל.

הטיעון האקלימי נכנס לכתיבתו בשנות ה-90. בספר ענני המחר, שיצא ב-1996, יש פרק על הדלק והסביבה. תמיר כתב שם שאומות העולם מסכימות על הצורך לצמצם את צריכת האנרגיה, כדי להגביל את השפעותיה “על הגשם החומצי הרעיל, על שכבת האוזון המתדלדלת ועל התחממות כדור הארץ כתוצאה מ’אפקט החממה’”. באותו עמוד ציין שמדינות תעשייתיות רבות מתכננות כורים גרעיניים, ושבצרפת וביפן הפך החשמל מגרעין למקור האנרגיה העיקרי.

מתי נחתמו אמנת האקלים ופרוטוקול קיוטו?

תמיר כתב על האקלים באותן שנים שבהן נוסחו ההסכמים הבינלאומיים בנושא. ועידת ריו התכנסה ב-3 ביוני 1992, ובה נפתחה לחתימה אמנת המסגרת של האו״ם בנושא שינויי אקלים. פרוטוקול קיוטו נדון בדצמבר 1997 ונכנס לתוקף בפברואר 2005. ישראל אישרה את האמנה ב-1996 ואת הפרוטוקול ב-2004.

שנה	בעולם	בישראל ובכתבי תמיר
1972	ועידת האו״ם על סביבת האדם, שטוקהולם (יוני)	תמיר נציג הכנסת בוועידה
1974	–	דצמבר: הצעה לסדר היום על בעיית האנרגיה והתלות בדלק מיובא
1991	דצמבר: ועידת הארגונים הלא-ממשלתיים בפריז, לקראת ריו	תמיר מציע מועצה של האו״ם להגנת הסביבה ואומבודסמן עולמי
1992	3-14 ביוני: ועידת ריו, אמנת האקלים נפתחת לחתימה	5 במאי: “עד כלות הנשימה” ב”הארץ”, על אפקט החממה
1996	–	ספטמבר: ממשלת ישראל מאשרת את אמנת האקלים. הספר “ענני המחר”
1997	דצמבר: פרוטוקול קיוטו נדון ביפן	–
1998	–	ישראל חותמת על פרוטוקול קיוטו
1999	סוף השנה: מחאה המונית בכנס ארגון הסחר העולמי בסיאטל	יום העיון בשפיים, ודבריו על התקוממות הדור הצעיר
2000	–	ינואר: “הישרדות”, על אפקט החממה ועל הצורך בגוף שיאכוף את האמנות
2002	–	אפריל: “במערכה הזו כולנו מפסידים”, על הקרחונים הנמסים
2004	–	פברואר: ישראל מאשרת את פרוטוקול קיוטו
2005	16 בפברואר: קיוטו נכנס לתוקף. דצמבר: ועידת האו״ם במונטריאול	מאמר בארכיון על כישלון ועידת מונטריאול

פרוטוקול קיוטו נוסח בדצמבר 1997, ומה שנפתח לחתימה בריו ב-1992 הוא אמנת המסגרת. כך תיארך אותו גם תמיר: בפברואר 1999 כתב בירחון “ירוק כחול לבן” שוועידת האו”ם בקיוטו כונסה “לפני כשנה” (המאמר נדפס בספר מר סביבה).

ועידת ריו התכנסה עשרים שנה אחרי ועידת שטוקהולם ב-1972, שתמיר היה בין נציגי ישראל בה. באותה ועידה בשטוקהולם נקבע גם יום הסביבה העולמי.

מה הציע יוסף תמיר לאו״ם לפני ועידת ריו?

ב-1991 הציע תמיר, בשם ארגון הגג חיים וסביבה, שתי החלטות: שהאו״ם יקים מועצה להגנת הסביבה עם סמכויות כמו של מועצת הביטחון, ושהמועצה תמנה אומבודסמן עולמי שיפקח על קיום האמנות הבינלאומיות. הוא הציג את ההצעות בכנס בבניין האו״ם בניו יורק ובוועידה בפריז.

את ההזמנה לפריז, לפי הארכיון, קיבל בשלהי 1991 בחתימת נשיא צרפת פרנסואה מיטראן. הוועידה, כנס עולמי של ארגונים לא-ממשלתיים לקראת ריו, התקיימה בדצמבר 1991, ומיטראן נאם בה ב-17 בדצמבר. ההצעות פורסמו בביטאון הוועידה, Da Zi Bao, עוררו ויכוח ונדחו. כעבור שמונה שנים כתב תמיר במאמר “הישרדות” שהציג את הרעיון “בעצרת בינלאומית בפריז, בדצמבר אותה שנה”, ו”אף לא אחת מ-117 המשלחות שנטלו חלק בעצרת, תמכה ברעיון. הכל יצרו חזית אחידה נגד בקרה חיצונית ובעלת שיניים”. כך בנוסח המקורי, שנדפס בספר מר סביבה ליד צילום של הביטאון.

הרעיון לא היה חדש אצלו. בישראל הוא יזם את החקיקה שהקימה את מוסד האומבודסמן, וחוק נציב תלונות הציבור עוגן ב-1971. בניו יורק ובפריז ניסה להעביר את אותו מנגנון לרמת כדור הארץ.

מה אמר יוסף תמיר ב-1999 על הדור הצעיר והאקלים?

בסוף 1999 ניהל תמיר יום עיון בקיבוץ שפיים על סדרי העדיפויות הלאומיים באיכות הסביבה. השתתפו בו כ-3,000 אנשי משק וכלכלה, מדענים ופעילים צעירים. לדבריו, אמר שם שבעוד שנים ספורות יקום הדור הצעיר נגד הרס הסביבה, ואחת מדרישותיו תהיה להקטין את הפגיעה באקלים.

בעוד מספר שנים נהיה עדים להתקוממות המונים, במיוחד של הדור הצעיר, שינסה לכונן סדר עולמי חדש. היא תפסיק את הרס החיים באוקיינוסים, תשים קץ להכחדת יערות-העד, תצמצם את זיהום המים הזכים ותקטין את הפגיעה באקלים ובאטמוספרה.

(יוסף תמיר, “לא בא לי גלובלי”, מסילות סחר, ביטאון לשכת המסחר הבינלאומית, ינואר 2000)

לפי מה שכתב, ארבעה ימים אחרי יום העיון פרצו ההפגנות בכנס ארגון הסחר העולמי בסיאטל. במאמר הוא מתאר את המפגינים שם: צעירים, פועלים, פעילי סביבה ומתנגדי הקפיטליזם.

למה יוסף תמיר טען שהוועידות הבינלאומיות לסביבה נכשלו?

תמיר טען שהוועידות מצליחות לכנס את העולם ונכשלות בביצוע. ב”ענני המחר” כתב שוועידות שטוקהולם וריו היו הצלחה ארגונית וכישלון בתכלית. ב-2000 כתב שאין מעקב של ממש אחר יישום האמנות ואכיפתן, וב-2002 כתב שההחלטות והתוכניות לשיפור המצב “נותרו ברובם על הנייר”.

במאמר מאפריל 2002 סיפר תמיר שכעשר שנים קודם לכן הוזמן להצטרף למיזם של חברת הזכוכית היפנית אסאהי, שאוסף תחזיות על עתיד כדור הארץ. מאז מילא כל שנה שאלון ארוך על מצב הסביבה בישראל, ואחד מסעיפיו היה אפקט החממה. באותה שנה מילאו את השאלון עוד 684 מומחים מרחבי העולם.

במאמר “במערכה הזו כולנו מפסידים” הוא פתח את התיאור במשפט: “כשהקרחונים בקטבים נמסים, אפקט החממה מתעתע באקלים והאדם משחית מעשי בראשית”. שנתיים קודם לכן, ב”הישרדות”, כתב ש”אפקט החממה מאיים על סדרי בראשית”.

ב-2005 תיאר מאמר בארכיון את ועידת האו״ם במונטריאול, שהתכנסה בדצמבר לדון בעתיד פרוטוקול קיוטו, כוועידה שנכשלה בגלל עמדות סין וארצות הברית. ב-2006, אחרי שמלאו לו 90, כתב תמיר ברשימה “יותר מדי כתובות על הקיר!”: “עתה, בעולם של שנת 2006, הכל מודעים לכך שהנושא הסביבתי הוא בעל חשיבות קיומית. אך המסר הבסיסי הזה עדיין לא חילחל לתודעתם של מקבלי ההחלטות במדינה.”