הישרדות. הסיפור האמיתי

כל הררי הפרוטוקולים, ההמלצות, ההחלטות והאמנות הסביבתיות אינם משיגים את המטרה היעודה. מה שדרוש זה גוף-על שינהל את כדור הארץ המותקף, לפי חוקי שמירת הסביבה

בינואר 2000, על סף תחילת האלף השלישי, התפרסם בכתב-העת “ירוק כחול לבן” מאמר פרי עטו של יוסף תמיר, שעניינו עתיד האנושות. מאז חלפו חמש שנים. העולם נזעק להציל את אפריקה הגוססת, יבשת אבודה עם 60 מדינות ו-700 מיליון בני-אדם. בחלקים נרחבים של היבשת השחורה אין מים ראויים לשתייה, הרעב מפיל רבבות חללים, שליטים צמאי-דם מחסלים אוכלוסיות שלמות והאיידס משלים את מלאכת ההכחדה.מיליארדים ברחבי תבל התגייסו לעורר את מצפונם של קברניטי שמונה המעצמות הכלכליות, שהתכנסו בסוף 2005 לוועידתם השנתית (8G), באדינבורו, וקראו להם לפעול בדחיפות להצלת אפריקה מכליה.זו רק התחלת העימות בין הקיימוּת (sustainability) של המין האנושי לבין החשש מהשתלטות חוק הג’ונגל עליו. להלן המאמר:

המאה האחרונה של האלף השני מיצתה את מלוא הדימיון וכושר ההמצאה המדעי והאנושי. מה שדרוש לה זה גוף בינלאומי שינהל את כדור הארץ המותקף, לפי חוקי שמירת הסביבה.

אנחנו עדים למשטרים שקמו ונעלמו, לרעיונות מדיניים וחברתיים שפרחו וקמלו. המונרכיזם הריבוני-מסורתי שבק חיים. האנרכיזם מעולם לא נסק לגבהים. אביו הרוחני, מיכאיל בקונין הרוסי, היה לאפיזודה. הקולוניאליזם הנצלני רב-השנים, נרמס תחת רגלי המשתחררים מעולו. הקומוניזם, לפי משנתו של קארל מרקס ובביצועם של סטאלין ומאו צה טונג, שזיעזע את אמות הסיפים של העולם, הולך ונעלם. הקונסרבטיזם קפא על שמריו. הסוציאליזם בגווניו השונים היה למחזה שווא. הליברליזם נותר בשולי האירועים ההיסטוריים.

כך התפנה העולם להשתלטות כלכלית-חברתית המכונה קפיטליזם. משטר חסר מעצורים, הסוגד למולך הממון. סוג של קנוניה גלובלית, המחלקת את האנושות לשתי קבוצות עיקריות - אלה שיש להם ואלה שאין להם. הקפיטליזם פועל לפי חוק הג’ונגל עתיק היומין: החזק טורף את החלש. על קרקע הגידול העשירה שלו (תרתי משמע) צומחים גידולים מסוגם של ג’ורג’ סורוס, אשף שוקי-ההון (שהודה לאחרונה שהקפיטליזם רע מיסודו); ביל גייטס, ראש וראשון לעשירי תבל; טד טרנר, אלוף התקשורת העולמית ודומיהם. מי שאינו נמנה עם הזן הזה, דינו נידוי חברתי וכליה כלכלית. הבעיה היא ששני המחנות נמצאים באותה סירה. באם לא יחול שינוי מרחיק לכת בניהול חייהם של שישה מיליארד בני-אדם (בעוד 25 שנה יחיו על כדור הארץ תשעה מיליארד), צפוי גורל דומה למחנה ‘החברתיים’ ול’גוש הקפיטליסטי’ כאחת. הזמן קצוב.

בין המדינות המפגרות נמצאים לא רק עמי העולם השלישי, אלא גם מדינה כמו אוקראינה. מדינת ענק זו, העתירה ביערות, שדות חקלאיים ונהרות, הייתה בתחילת המאה אסם המזון של אירופה. כיום, זהו בית-קברות של תעשייה כבדה, מחלידה ומזהמת ללא תקנה, מדינה שנפלה קורבן לכור הגרעיני בצ’רנוביל. כך המצב גם בחלקים נרחבים בסיביר הרחוקה.

אכול ושתה כי מחר נמות

כבמחזה תעתועים ניצב העולם בפני מידבור מתרחב, עיור בלתי נשלט, נדידת עמים המונית והתעללות אכזרית באמא אדמה. המים פוחתים ומזדהמים בקצב מדאיג והצריכה גואה, האוקיינוסים מורעלים והדגה פוחתת, מגוון המינים בתבל מידלדל כדי מחציתו - והיד המשחיתה עודנה נטויה.

החכם הקדמון ישוע בן-סירא, מימי הבית השני, פסק: “במופלא ממך אל תדרוש”. בדורנו, אנו חוקרים ודורשים במופלא ואף מצליחים. אנו עדים לקידמה מופלאה בתקשורת, במדעים, בטכנולוגיות, בתעשייה ובחקר החלל. אך בה בשעה, בעולם האחר, באפריקה, בחלקים מאסיה, בדרום אמריקה, העולם שוקע לשפל עמוק.

הקיטוב בין שתי התופעות נובע עקב עירעור האיזון בטבע. מקורות הקיום מצטמקים, אפקט החממה מאיים על סדרי בראשית שהיו מאז ומעולם בתפוצת החיים על פני האדמה. המערכת כולה בסכנה!

החברה האנושית החלה להתגונן בפני התמורות המאיימות, רק לפני כ-30 שנה. במישור זה, אין לנו במה להשתבח. אנו מציינים עתה מלאות יובל לכינונם של מוסדות בינלאומיים שונים. בארכיונים נאגרו והצטברו אין-ספור פרוטוקולים, אמנות והחלטות, המלצות וסיכומים שנוסחו על-ידי מומחים ומקצוענים ואושרו על-ידי ממשלותיהם. ואולם, בין קבלת ההחלטות לבין יישומן, נותר פער אדיר.

אך להררי החומר שנטחן עד דק בוועידות, כנסים וישיבות, אין השפעה של ממש על המתרחש בביוספרה. אין מעקב ראוי לשמו אחר יישום האמנות, אכיפתן והענשת העבריינים. אין גוף-על שינהל את כדור הארץ המותקף. העולם אינו קורא נכון את הכתובת שעל קיר משתה בלשאצר, או אולי לא הפנים את דברי הנביא ישעיהו, שהתריע מפני “אכול ושתה, כי מחר נמות”.

בוועדות בינלאומיות לאיכות סביבה בהן השתתפתי במהלך שלושת העשורים האחרונים, ניסיתי לעשות נפשות לרעיון ‘האומבודסמן האקולוגי העולמי’. כך, בוועידת האו”ם בניו-יורק ב-1991, כך בכנס הסביבה הבינלאומי שהתקיים בפריס שנה לאחר מכן. הצעתי זכתה לכותרת ראשית בביטאון המיוחד שיצא לרגל הכנס, ושם גם נקברה בקול ענות חלושה. אף לא אחת מ-117 המדינות ששלחו את נציגיהן, תמכה ברעיון. הכל יצרו חזית אחידה נגד בקרה חיצונית ו’בעלת שיניים’. בקיפאון הזה טמון האסון העתידי.

העולם זקוק לטלטלה

בניגוד לכפור השורר בזירה המדינית-פוליטית, ההתעניינות הפילוסופית, המדעית והרוחנית בתופעות איכות הסביבה עולה כפורחת. אירגוני הסביבה בעולם מונים כיום מיליונים רבים של פעילים. הספרות גדושה בחומר מקצועי וחברתי. לעומת זאת, הזירה המדינית נותרה מנוכרת. הדתות הגדולות (להוציא את הבודהיזם, המטיף לשמירה על הסביבה), ממלאות תפקיד שולי ומפגינות פאסיביות במערכה על העתיד. בכנסייה הקתולית, תיכנון משפחה הוא חטא; כך גם אצלנו, היהודים.

הניו-יורק טיימס הקדיש לאחרונה מאמר מערכת לחשיבות האתיקה הסביבתית ועושק האדמה הפורייה. בין היתר קבע המחבר, שערכי המוסר האנושי אינם עולים בקנה אחד עם ניצול הקרקע המזינה את היקום. המאמר העלה על נס את אלדו ליאופולד, מדען, מחנך, איש-רוח וסופר מחונן אמריקני, שלפני כ-60 שנה כתב חיבור מעמיק על קדושת האדמה, ועל כך שאסור להקנות לה מימד כלכלי. לפי שעה, ההולנדים הנם היחידים המיישמים את משנתו.

בתחילת המילניום השלישי זקוק העולם לטלטלה של ממש, כדי שלא ישקע ביוון מצולה. קברניטיו חייבים לשים גבול ל’גידול בכל מחיר’ ולצריכה חסרת המעצורים. עלינו להיכון לעידן הסביבתי, הנשען על תפיסת-עולם קיומית והומנית, בו יופעל הקפיטליזם למען הישרדות המין האנושי בעידן הקיימוּת.

עידן זה יחייב את חלוקת העושר בין יושבי כדור הארץ, משימה קשה אך מחויבת המציאות. ראשי הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, השמיעו לאחרונה רמיזות בנדון והיכו על חטא שחטאו במדיניות הפיתוח של העולם השלישי. אצלנו, בנק ישראל נותר אדיש ומנוכר לסביבה ולבעיות החברתיות. נגיד הבנק, יעקב פרנקל ועוזריו, אף סייעו בתוכניות הפשרת קרקע חקלאית, כדי שהקיבוצים והחקלאים ישלמו בתמורה את חובם לבנקים. זו דוגמה קלאסית לעושק האדמה הטובה.

בעולם גובר קול העיתונות והתקשורת למען קידום הקיימוּת האוניברסלית. השבועון Time, בגיליונו המוקדש לנושא “מעבר לשנת 2000”, מביע אופטימיות מסוימת, בתנאי שנתגייס למערכה. לדוגמה: ניצול מבול האשפה עד תום, הגבלת הצריכה ושימוש באנרגיה לא מזהמת, שיציל את כדור הארץ ואת האטמוספרה.

הנשיא ביל קלינטון (ביוזמת סגנו, אל גור) פירסם בזמנו צו נשיאותי הקובע, כי לכל הסכם סחר בינלאומי בו שותפה ארצו, יצורפו סקרי השפעה על הסביבה. מהלך מהפכני ללא תקדים. לראשונה בהיסטוריה המודרנית מוצבת הגנת הסביבה בדרגה אחת עם הסחר העולמי. הנה לפנינו תחילת יישום חוקי הסביבה והקיימוּת.