כרוניקה של מוות ידוע מראש

22 שנה לפני כינון ועדת שמגר לבדיקת מחדלי נחל הקישון, כבר נדלקה נורית אזהרה פרלמנטרית ראשונה. צה”ל לא התייחס והמשיך לאמן את לוחמיו במים המורעלים

ב-2001 ובמרץ 2003 הגיש השופט מאיר שמגר, הנשיא לשעבר של בית-המשפט העליון, את שני חלקי הדו”ח החמור על תופעת הזיהום הקטלני של נחל הקישון. את הוועדה שבראשו מינה הרמטכ”ל ב-2000, כדי לבדוק את תלונות לוחמי השייטת שחלו בסרטן כתוצאה מפעילותם הצבאית בנחל המזוהם.

אלא שנושא זיהום נחל הקישון ופוטנציאל הסיכון הבריאותי והסביבתי שלו, הועלו לדיון בכנסת 22 שנה לפני שהרמטכ”ל מינה ועדת חקירה בעניין.

באוגוסט 1978 הניח ח”כ יוסף תמיר את מסקנות ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, שעובדו לאחר שנערכו דיונים וביקורים בקישון, סיורים במפעלי התעשייה המזהמת את הנחל ועדויות של נציב המים, מנכ”ל משרד הבריאות ועיריית חיפה. במסקנות נאמר מפורשות:

א. הוועדה רואה בשר החקלאות ובנציב המים את הגורמים האחראיים לביצוע מסקנות כדלהלן:

1. נקיטת אמצעים לשיקום הנחל וסביבתו וטיהורו.

2. עיבוד תוכנית דו-שלבית להחייאת הקישון ושיקום סביבתו.

ב. משרדי הפנים, הבריאות המסחר והתעשייה יאכפו את חוקי הגנת הסביבה במסגרת

סמכויותיהם לטיהור הקישון, ויקימו תאגיד אזורי שיטפל באגן ההיקוות של הנחל.

ג. נחל הקישון מוליך שפכים של 34 מפעלים, הפולטים 15,000 מ”ק של שפכים בלתי-מטופלים.

המזהמים הגדולים הם מפעלים ממשלתיים.

ד. לזיהום הקישון וסביבתו השלכות חמורות על החי, הצומח והדומם באזור, ועל בריאות האדם.

הדיון נערך בעקבות הצעות לסדר-היום של חברי כנסת מהליכוד והמערך. מסקנות ועדת תמיר זכו לתהודה תקשורתית, והועברו לצה”ל ולמשרדי הממשלה.

הממסד הצבאי, בדומה לממסד הממשלתי, התעלם מן המסקנות והמשיך לערוך בנחל הקישון אימונים, שסיכנו את בריאותם של הלוחמים. לאלה מהם, שלקו בסרטן ונפטרו, ועדת החקירה כבר לא תעזור.