פשע מאורגן בישראל: הוויכוח בכנסת בשנות ה-70

הפשע המאורגן בישראל עלה לדיון בכנסת כבר בשנות ה-70, בשנים שבהן השלטונות עוד הכחישו את קיומו. ב-1972 התריע ח״כ יוסף תמיר בכנסת על פשע מאורגן, וב-20 ביולי 1977 הגיש הצעה לסדר היום על “התגברות הפשיעה והחובה להשליט חוק וסדר”. רק ב-1978 קבעה ועדת חקירה ממשלתית שהוא קיים.

מתי הכירה ישראל בקיום פשע מאורגן?

ההכרה הרשמית הגיעה ב-1978, כשוועדת שימרון, ועדת חקירה ממשלתית שמונתה בעקבות כתבות בעיתון, קבעה שקיים פשע מאורגן בישראל. לפני כן, בתחילת שנות ה-70, פרסם העיתונאי רן כסלו ב”הארץ” סדרת כתבות על הנושא, וועדת בדיקה בראשות מאיר שמגר קבעה שאין פשע מאורגן בישראל.

באותן שנים, לפי הספר האויב הפנימי, התריע תמיר בכנסת ב-1972 על קיומו של פשע מאורגן, ושר המשטרה שלמה הלל והמפכ״ל פנחס קופל “הכחישו זאת בכל תוקף”. בנאומו ב-1977 חזר תמיר לאותן שנים: “התרעתי בפני שר המשטרה והמפכ”ל שאנחנו עומדים בפני גילויי פשע מאורגן במדינת ישראל”. הוא סיפר שהעלה בוועדת הפנים ובמליאה הצעות לעקור את גביית דמי החסות, ה”פרוטקשן”, בשוק הכרמל בתל אביב.

ב-1977 פרסם העיתונאי אבי ולנטין סדרת תחקירים ב”הארץ”, ובעקבותיה מונתה ועדת שימרון.

שנה	מה קרה	מקור
תחילת שנות ה-70	סדרת הכתבות של רן כסלו ב”הארץ”. ועדת בדיקה בראשות מאיר שמגר קובעת שאין פשע מאורגן	ויקיפדיה
1972	תמיר מתריע בכנסת על פשע מאורגן. שר המשטרה והמפכ״ל מכחישים	הספר “האויב הפנימי”
1976	מאי-יוני: תמיר כותב ב”טבע וארץ” על הערים הגדולות כמוקדים של פשע ואלימות. יוני: מציע ועדת כנסת לפיקוח על רשות השידור	הארכיון
1977	סדרת התחקירים של אבי ולנטין ב”הארץ”	ויקיפדיה
20 ביולי 1977	הצעתו של תמיר לסדר היום במליאה. ההצעה מועברת לוועדת הפנים ואיכות הסביבה	הארכיון
אוגוסט 1977	הוועדה פותחת בדיונים. דבריו של תמיר על השופטים מעוררים סערה	הארכיון (מעריב, 11.8.1977)
כחצי שנה אחר כך	הוועדה מניחה על שולחן הכנסת 13 המלצות	הארכיון
1978	ועדת שימרון קובעת שקיים פשע מאורגן בישראל	ויקיפדיה
2 באוגוסט 1983	מאמרו של תמיר ב”הארץ”: “אמריקה נלחמת בפשיעה, ישראל נרדמת בשמירה”	הארכיון
יוני 2005	תמיר שולח את סיכומי הדיון ליועץ המשפטי לממשלה	הארכיון
2006	הספר “האויב הפנימי”	ויקיפדיה, הארכיון

מה אמר יוסף תמיר בכנסת על הפשיעה ב-1977?

בנאום במליאה ב-20 ביולי 1977 טען תמיר שהממשלה היוצאת נכשלה בבעיות הפנים, ושבישראל נוצרה “קהיליית פשע” שמונה רבבות. הוא הביא נתונים מ-1976, כרבע מיליון תיקים ו-50,233 נאשמים, ותבע שהממשלה תצא למערכה נגד הפשיעה ולא תטיל את כל האחריות על המשטרה.

כתוצאה מכך נוצרה בארץ קהיליית פשע אימתנית. זו גדלה והתפשטה ומונה כיום רבבות. היא מהווה איום מבפנים, ואינני בטוח שהוא חמור פחות מהאיום שבחוץ.

(יוסף תמיר, נאום במליאת הכנסת, יולי 1977, מתוך “הפשע לא משתלם? תלוי את מי שואלים”)

הנאום נישא בכנסת התשיעית, כחמישה שבועות אחרי שהתכנסה לראשונה ב-13 ביוני 1977. “הממשל היוצא” שעליו דיבר הוא הממשלה שכיהנה עד יוני 1977. לפי המאמר בארכיון, זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות הכנסת שהמליאה דנה בהצעה לסדר היום בנושא הזה.

תמיר פירט בנאום את הנתונים לפי סוגי העבירות. תיקי הסחיטה, למשל, עלו מ-181 ב-1975 ל-343 ב-1976, והוא אמר שבכל יום בוצעה סחיטה אחת מהסוג החמור. הוא תיאר גם איומים על חברי כנסת ועל שופטים, ואמר על ראשי הפשע: “אני חושב אפילו שהמשטרה יודעת מי הם, אך לא מצליחה להושיב אותם מאחורי סורג ובריח.”

את הפתרון הוא חיפש גם מחוץ למשטרה. הוא דיבר על חינוך לערכים מגיל צעיר, על שותפות בין הממשלה לציבור, על חקיקה שתקל על המשטרה להציג ראיות ועל קיצור הסחבת בבתי המשפט.

מה המליצה ועדת הפנים של הכנסת בעקבות הדיון על הפשיעה?

הכנסת העבירה את ההצעה לועדת הפנים ואיכות הסביבה, שקיימה כמה ישיבות עם שר הפנים, המפכ״ל, פרקליט המדינה ומנהל בתי המשפט. כעבור כחצי שנה הניחה הוועדה על שולחן הכנסת 13 המלצות. הראשונה קבעה שהמלחמה בפשיעה צריכה לקבל עדיפות עליונה, כי היא עניין פנימי שבידי המדינה.

למי פנתה הוועדה	מה המליצה
הממשלה והכנסת	לתת למלחמה בפשיעה עדיפות עליונה
המשטרה, התביעה, מערכת המשפט ושירות בתי הסוהר	להיערך ולפעול בתיאום
הממשלה, הרשויות המקומיות וגופים ציבוריים	לאכוף את החוק בקפדנות ולשמש דוגמה לציבור
משרד החינוך	תוכנית לימודים למניעת פשיעה, החל מהגיל הרך
הציבור הרחב	לסייע לבתי המשפט, למשטרה ולקורבנות
משרד העבודה והרווחה	לפעול בדחיפות לצמצום עבריינות נוער
שר המשפטים	להחיש בירורים, להגדיל את הפרקליטות, לבדוק את דיני הראיות, ליזום החמרה בענישה
בתי המשפט	להחיש משפטים, להחמיר עונשים, להכביד על שחרור עבריינים מועדים
שר הפנים	לארגן את המשטרה ולתת לה תקציב וכוח אדם
שירות בתי הסוהר	בדיקה מחדש שתאפשר שיקום אסירים
גורמי התכנון	לא לאשר תוכניות שאין בהן תשובה לסוגיות הסביבה
שר החינוך והתרבות	ועדת מומחים לבדיקת השפעת סרטי פשע ואלימות בטלוויזיה
ועדת הפנים עצמה	לשוב ולדון כעבור חצי שנה בדוחות המשרדים

ההמלצה לגורמי התכנון נראית בטבלה כמו חריגה, אבל היא מתאימה לדרך שבה תמיר חשב. במאי 1976 כתב ב”טבע וארץ” שהעיר הגדולה הופכת ממרכז של קידמה לריכוז של פשע כשלא דואגים לאיכות החיים בה, ושסימני ההיכר של התהליך הם “ניכור, התגברות הפשע והאלימות, אפתיה סביבתית, זיהום וקשיים בקבלת שירותים”.

למה דבריו של יוסף תמיר על השופטים עוררו סערה?

באוגוסט 1977, בפתיחת דיוני הוועדה, אמר תמיר שיש הוכחות לכך ששופטים נתנו פסקי דין מקלים מפחד נקמה ואיומים. שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב כינה את הדברים “שערוריה”, ונשיא בית המשפט העליון לשעבר, שמעון אגרנט, אמר שלא שמע מעולם על איומים שהשפיעו על שופטים.

לפי “מעריב” מ-11 באוגוסט 1977, שנשמר בספר, תמיר הסתמך על כתבה ב”על המשמר” מפברואר 1975 שציטטה שופטים בעילום שם. העיתון ציין שמלבד הכתבה לא היה בידיו חומר עובדתי מפי שופטים. תמיר סיפר שאחרי הדברים פנה אליו שופט בגמלאות, אישר בשיחה שיש לחצים, והביע נכונות להעיד בפני הוועדה.

אגרנט עצמו כתב לתמיר עוד ב-1972 שהיו זמנים “שבהם ניתנו גזרי-דין מקלים על עבירות מסוג זה או אחר, כאשר לא היה מקום לזה”, אבל בעיתון אמר שהשופטים מקלים לפעמים, “אך חלילה לא מתוך פחד”.

מה הקשר בין הספר “האויב הפנימי” לפשע המאורגן?

הספר “האויב הפנימי”, שיצא ב-2006, מקבץ את כתביו של תמיר על פשיעה, שחיתות וזלזול בחוק לצד כתביו על הסביבה. הנאום מ-1977 מופיע בין הפרקים הראשונים. הצירוף עצמו מופיע כבר בכותרת של מאמר מ-1970 שנכלל בספר, ושם הוא עסק דווקא בזיהום הסביבה.

את המאמר “האויב הפנימי” כתב העיתונאי עמוס אילון ב”הארץ” ב-3 ביולי 1970, על נאום של תמיר בכנסת על זיהום האוויר והחופים. אילון כתב שקשה לעורר תשומת לב לאויב פנימי כשאויבים מבחוץ צרים על ישראל. ב-2006 הרחיב תמיר את המושג גם לפשיעה ולשחיתות, בעמודים הראשונים של הספר:

ההפקרות והזילזול בחוק ובסדר, בניקיון ברשות הרבים ובהגנה על הטבע, לצד התגברות השחיתות והפשיעה, הם האויב הפנימי שלנו. המלחמה בהם תלויה אך ורק בנו, לא בשכנינו ולא בגורמי חוץ.

(יוסף תמיר, “יותר מדי כתובות על הקיר!”, 2006)

מה קרה להמלצות של ועדת הפנים אחרי 1977?

לפי הארכיון, 13 ההמלצות נשארו 28 שנה על מדפי משרדי הממשלה. ביוני 2005 שלח תמיר את סיכומי הדיון ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שהשיב שהדברים שנאמרו בכנסת “רלוונטיים לגמרי גם כיום”. באותה שנה התקשר אליו השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, אחרי שקרא את פרטי הדיון מ-1977.

עוד לפני כן, ב-2 באוגוסט 1983, פרסם תמיר ב”הארץ” את המאמר שהשווה בין ישראל לארצות הברית, אחרי שהנשיא רונלד רייגן הכריז באוקטובר 1982 על מלחמה בפשיעה. גם שם טען שהבעיה רחבה מהמשטרה: “מקובל אצלנו להפנות אצבע מאשימה כלפי המשטרה, ולהטיל עליה את האחריות למצב. זוהי גישה פשטנית.”

תשובתו של מזוז ב-2005 אמרה דבר דומה: “יש להתמודד עם תופעות הפשיעה והשחיתות בראייה חברתית רחבה, ואין להסתפק בפעילות אכיפה משטרתית”. בארכיון מצוין שכעבור כמה שבועות החליטה ועדת שרים מיוחדת למאבק באלימות להקצות 200 מיליון שקל למשרד לביטחון הפנים.