הוי ארצי, מולדתי

הצמרת הפוליטית לדורותיה התעלמה, וממשיכה להתעלם, מ'החצר האחורית' של מדינת ישראל. לבעיות הסביבה הבוערות אין מקום במצע הבחירות שלהם

ב-1973, ערב הבחירות לכנסת השמינית, פירסם יוסף תמיר ב"דברים", ביטאון המפלגה הליברלית, ביקורת נוקבת על אורח-החיים 'הגלותי' שאימץ לעצמו הציבור ועל התעלמות המנהיגות הפוליטית מתופעה זו. המאמר תקף בחריפות את הנטייה "להערים על השילטונות בענייני מיסוי וחובת האזרחים כלפי המדינה".

היעדר זיקה אזרחית כלפי רשות הרבים, איפיין את יהודי הגטאות והעיירות של מזרח אירופה. כל מה שהיה מעבר לדל"ת אמותיהם או לתחום המושב שלהם, נחשב "רשות הגויים".

תופעה שלילית זו, שקנתה לה אחיזה גם במדינת ישראל הריבונית, החמירה מאז שנות ה-70' ומערערת את אושיות המדינה ואת סדרי המימשל התקינים.

בדומה למערכות הבחירות הקודמות, כך גם בבחירות לכנסת ה-17, המתוכננות להתקיים ב-28 במרץ 2006, ניכרת התעלמות מוחלטת של כל המפלגות מהנושא האקולוגי-סביבתי והחברתי. זאת, למרות שאין חולק על כך, שחברה בריאה לא תשרוד בסביבה חולה.

רבים בארץ, ובראשם המנהיגות הפוליטית על זרמיה, מהדתיים והימין הקיצוני ועד השמאל הליברלי, מתעלמים מהכורח להציב את הבעיה הסביבתית על סדר-היום הלאומי.

איש מהטוענים לכתר ניהול המדינה אינו מתייחס לסוגיות טעונות כגון משבר משק המים, עושק הקרקעות, זיהום האוויר, החופים והנחלים בחומרים רעילים ועוד.

איש ממקבלי ההחלטות אינו מתקומם נגד תופעת הוונדליזם שאינו יודע גבולות. ניפוץ מצבות, חילול אתרי זיכרון, עקירת שילוט דרכים, פסי הפרדה וכבלי חשמל, הפכו עניין שבשיגרה. אפילו ירושלים, עיר הנצח שעיני כל העולם נשואות אליה, נפלה קורבן להזנחה סביבתית פושעת. אשפה מתגלגלת בחוצותיה, ואתרים קדושים לבני שלוש הדתות, מוזנחים ומתפוררים. תיירים וצליינים מוחים, ועיריית ירושלים ממהרת לשלוף את התירוץ הקלאסי: זה הכל בעיה של תקציב.

רכבת ישראל הרחיבה בשנים האחרונות את קווי הנסיעה, וזו כשלעצמה בשורה מרנינה. אך אליה וקוץ בה: יותר ויותר ישראלים נחשפים במהלך הנסיעה אל 'החצר האחורית' של מדינתם. לנגד עיניהם מתגלים הררי אשפה ופסולת בניין, מטמנות פיראטיות וגרוטאות, הנמתחים לאורך קילומטרים רבים.

בשנת 2002 ערך יוסף תמיר ביקור באזור מחצבות מגדל צדק, סמוך לראש העין. לתדהמתו, גילה שם כמה מאות דונמים של מחצבות נטושות, שהפכו לשלוחה של חיריה. משאיות ענק רוקנו שם בזו אחר זו טונות של אשפה עירונית, פסולת בניין ותעשייה, גרוטאות של כלי-רכב ומה לא, ואין פוצה פה ומצפצף.

חוק שיקום מחצבות נטושות, אותו יזם תמיר כ-30 שנה קודם לכן, העשיר את קופת קרן השיקום בכ-300 מיליון שקלים. תמיר פנה לד"ר מירמן,  האמון על ביצוע החוק, ותבע לממן את שיקום מגדל צדק. עוד ביקש ששר התשתיות, אפי איתם, יטרח ויגיע למקום, כדי לראות במו עיניו את היקף המחדל.

אפי איתם לא טרח. במקום זה, הוא נתן את הסכמתו להעברת כספי קרן השיקום לקופת המדינה. זו דוגמה לאהבת הארץ של מנהיג ציבור, איש צבא וראש מפלגה דתית לאומית, המתיימרת לחזק את זיקת העם היושב בציון למולדתו ההיסטורית.