יוסף תמיר משאיר אחריו חלל פרלמנטרי

בתחילת דרכו בכנסת ננזף תמיר על-ידי סיעתו בשל 'ביזבוז' הצעות לסדר-היום, שעסקו בהגנת הסביבה. מאז ועד לפרישתו מבית הנבחרים, הגיש מספר עצום של כ-3600 שאילתות, עשרות הצעות לסדר-היום וחוקים הרס בנושאי סביבה, שהפכו לחוקי מדינה

אלי אלעד

(הארץ 24.7.1981)

מספסלי הכנסת העשירית, המתכנסת בשבוע הבא למושבה הראשון, ייעדר יוסף תמיר, האיש שייצג יותר מכל אחד אחר, בכנסת היוצאת ובאלה שקדמו לה, את נושאי הגנת איכות הסביבה. תמיר הוא, ללא ספק, האיש שלזכותו יש לזקוף את העלאת בעיות איכות הסביבה לסדר-היום של עם ישראל, לצד יוזמות בינלאומיות בנושא.

פעילותו וטיפולו בנושא החלו בראשית שנות ה-60', בעת שכמעט ולא הייתה בארץ מודעות לקיומן של בעיות איכות הסביבה. בכוח שקדנותו, עקשנותו, התמדתו והידע הרב שצבר, הוא רכש לעצמו במשך השנים מוניטין של מי שבקיא בנושא ועֵד לסיכונים הגלומים בו. בזכות זאת, נשמר לו תפקיד יו"ר ועדת המשנה של הכנסת לאיכות הסביבה, ללא קשר למפתח סיעתי או להשתייכות מפלגתית.

תמיר נתן דעתו לאיכות הסביבה עוד בתקופת כהונתו כחבר מועצת עיריית תל-אביב, בסוף שנות ה-50'. היה זה כאשר המלונאי יקותיאל פדרמן, ביקש להקים את מלון דן לרוחב רחוב מנדלי בתל-אביב. העניין הובא להכרעת ועדת בניין ערים. חבר הוועדה תמיר היה היחיד שהתנגד למתן היתר למבנה, שיחסום את הרחוב לים.

פרשת מלון דן שיקפה את התפיסה הסביבתית של תמיר באשר לחשיבות התיכנון הפיסי. תמיר טען אז שבנייה מסוג זה תחסום את זרימת האוויר החופשי ללב העיר. בעקבות זאת אף תבע לאסור על בנייה ברצועה של 200 מטרים לפחות מחוף הים. תפישה חדשנית זו קוממה רבים שראו בו תמהוני. לימים הוברר מי צדק.

כאשר נבנתה כיכר מלכי ישראל בתחילת שנות ה-60', הציע תמיר לראש העיר מרדכי נמיר ולסגנו, יהושע רבינוביץ' לנצל את ההזדמנות הבלתי-חוזרת ולבנות חניון תת-קרקעי מתחת לכיכר, אשר ישמש גם כמיקלט ציבורי ענק לשעת חירום. שאלו אותו בחיוך סלחני מתי, לדעתו, יהיו בתל-אביב רבתי מכוניות רבות כל-כך למלא את החניון. לו שעו לעצתו, היה בכך כדי להקל על בעיות החניה ולהציע פיתרון לשעת חירום.


לטפל בבעיות בני-האדם

ערב היבחרו לכנסת ב-1965 נשאל תמיר על-ידי יו"ר מפלגת הציונים הכלליים דאז, יוסף ספיר, מה יעשה בכנסת, והשיב כי יטפל בבעיות בני-האדם. ספיר, שעסק כל חייו בכלכלה ומשק, חייך והוסיף לשאול: מה זה לעסוק בבני-אדם? תשובת תמיר: תן לי שנתיים-שלוש ותיווכח.

משנכנס לכנסת הצטרף לוועדת הפנים והעלה, בן השאר, שתי הצעות לסדר-היום, שבקושי אושרו על-ידי סיעתו: הסכנה בהקמת תחנת-הכוח רדינג ד' (1966) וסכנת זיהום מי הכינרת והרעלת מימיה (1970). הוא הואשם ב'ביזבוז' הצעות לסדר-היום, האשמות שאיש לא יעלה על הדעת להעלותן כיום.

בתום שורת המאבקים על רדינג ד', החל תמיר לפעול לכינון ועדה מיוחדת לענייני אקולוגיה בכנסת, שלא לפי מפתח סיעתי. בסוף 1970 כונסה לראשונה "הוועדה העל-סיעתית של חברי הכנסת לאיכות הסביבה", שעם חבריה נמנו זבולון המר, שלמה לורנץ, אליעזר שוסטק, מרדכי סירקיס, משה ורטמן ואחרים. ב-1972 העניקה הכנסת לוועדה הכרה אד-הוק, וכוננה ועדת איכות סביבה בראשות תמיר. כעבור שנתיים הוסב שמה ל"ועדת הפנים ואיכות הסביבה".

ב-1972 יזם תמיר את ייסוד המועצה לישראל יפה. טענתו הייתה שהחברה להגנת הטבע עסוקה בעיקר בנופים הפתוחים, ויש צורך לעסוק גם בחינוך. אורה הרצוג נבחרה לעמוד בראש המועצה. שנה לאחר מכן, שיכנע את יגאל אלון, שר החינוך וסגן ראש הממשלה, לכונן את "השירות לשמירת איכות הסביבה" במשרד ראש הממשלה, בראשות ד"ר אורי מרינוב.


שאילתות וחוקים

בשנות כהונתו הפרלמנטרית (מהכנסת השישית עד התשיעית), הגיש תמיר מספר רב ביותר של שאילתות בנושאי סביבה. במקביל, העלה עשרות הצעות לסדר-היום בנושאים כגון זיהום נחלי הארץ, מצוקת הדיור, שיקום השכונות והצפיפות בערים, בעיות המים של ישראל, זיהום האוויר, מיחזור, שמירת הקרקע החקלאית, זיהום הים ועוד.

בין השאר פעל להעברת חוק שיקום מחצבות נטושות (1973), חוק הגנת פארקים לאומיים (1976), חוק הניקיון (1978), חוק שיפוץ בתים (1980), חוק הריסה מנהלית של מבנים לא-חוקיים (1981) ועוד.

תמיר דחף ופעל לאישורו של החוק החיוני לשמירת איכות הסביבה, שנועד לרכז תחת קורת-גג ממלכתית אחת את כל סמכויות הפעולה בנושא איכות הסביבה, המפוצלות כיום בין כמה וכמה משרדי ממשלה, בעיקר בין משרדי הבריאות, הפנים, החקלאות, הפיתוח והאוצר.

בטקס שנערך לאחרונה בפארק הירקון לרגל התוכנית להקמת המרכז החינוכי של המועצה לישראל יפה, הגדיר ראש עיריית תל-אביב, שלמה להט, את תמיר כמי ש"המציא את נושא איכות הסביבה בישראל". הנשיא יצחק נבון אמר עליו: "האיש שהפך בעקשנותו וביוזמתו את איכות חיינו ואיכות הסביבה לנושא לאומי".

המדינה חבה ליוסף תמיר חוב גדול, בהיותו הראשון והיחיד שיזם והעלה את הנושא הסביבתי על סדר-היום הלאומי.