ממרכזי קידמה לריכוזי פשע

ללא דאגה לאיכות החיים, אנו עלולים לראות בתוך שנים ספורות את שקיעתה של העיר הגדולה

מאת יוסף תמיר (פורסם בביטאון "טבע וארץ", מאי-יוני 1976)
המושג עיר גדולה משתנה במהירות. שוב אין הוא שם נרדף לשיגשוג ורווחה, תרבות וקידמה, אלא מסמן את תחילתו של תהליך הפוך. סימני ההיכר שלו הם ניכור, התגברות הפשע והאלימות, אפתיה סביבתית, זיהום וקשיים בקבלת שירותים.
התגובה לתופעה היא חיפוש אחרי מימד חדש, שיענה על כמיהת תושבי הערים. בארצות-הברית נעשה ניסיון להגדיר מימד זה באמצעות סידרה של מרכיבים, שתמציתם שיפור איכות החיים:
מינהל יעיל, דיכוי הפשיעה והקפדה ללא פשרות על חוק וסדר, איכות הסביבה והגנה על המים, האוויר וכדומה
קידום כלכלי,בריאות, חינוך, ניקיון ותחזוקה טובה 'מרכיבים חברתיים' (מתנאי מגורים ועד יחסי אנוש)

בסקר מקיף ראשון מסוגו בעולם, שנערך בארצות-הברית על פי מרכיבים אלו, התברר שאין ולו עיר גדולה אחת ברחבי היבשת, העונה לקריטריונים של איכות החיים. 13 הערים המצטיינות בתחום זה הן בעלות אוכלוסייה בינונית ופחות מכך. זוהי הוכחה מוחשית לשקיעתן של הערים הגדולות, וסימן אזהרה לאותם ראשי ערים הדוגלים ב"פיתוח בכל מחיר". זו גם ההזדמנות לשינוי סדרי עדיפויות, ולהצבת איכות החיים בראש סדר-היום שלהן.


הלקח בישראל

לערים, בדומה לתעשיות או מיכרות, יש השפעה סביבתית רבה על צריכת מים וזיהומם, צחות האוויר, הצטברות פסולת ומפגעי רעש. ציפוף הבינוי ואיכלוס מוטעה הם אבות החטא.

העובדה שהכנסות הרשויות המקומיות מושתתות במידה רבה על השטחים הבנויים ועל אישורי בנייה, גובלת בפורענות לאומית. לו היו פוטרים את גזברי הערים מהתלות במקורות הכנסה משחיתים אלה, היה נבלם תהליך הרס הערים עקב בנייה חריגה, על כל המשתמע מכך.

המוסכמה החברתית בישראל, לפיה נמדד מעמדו (או משקלו) של ראש רשות מקומית בהתאם לגודל עירו, ראוי שתעבור מן העולם. היצמדות למסורת קלוקלת זו מעודדת גידול פרוע של שולי הערים, בעוד טבורן הולך ומצטמק. מרכזי הערים מתפוררים, תושביהם הצעירים נוטשים אותם, רק הקשישים נותרים והעיר מאבדת את אופייה ואת משקלה האמיתי.

כיצד אפשר להסביר את העובדה, שבישראל לא הצליחו ראשי ערים להפוך רחובות מסחריים למדרחובים, לפתור בכך את בעיית התנועה והסביבה ולשפר את המסחר ואיכות החיים. התשובה נעוצה בכך שאין אצלנו די הבנה ותשומת לב ליתרונות הגלומים בשיפור איכות החיים (גינון, תחבורה ציבורית יעילה וכדומה).

בכנס הכל-אירופי של השילטון המקומי שנערך אשתקד (1975) ברומא, נקבעו כללי היסוד לאיכות חיים, ובהם:

    • מאבק בלתי מתפשר על ערכים אסתטיים וניקיון
    • הרחבת הנטיעות והגינון המצל, והגנה על שטחים פתוחים
    • צימצום גורמי זיהום ורעש
    • צימצום הבירוקרטיה ועידוד מעורבות התושבים בנעשה בעירם
    • מאבק לקיום החוק והסדר
    • ויסות התחבורה והתנועה המוטורית

    מדיניות זו מאמתת את הכלל הישן ולפיו "עיר טובה היא זו שנעים לגור בה".