תחנת הכוח המשחית (רידינג ד)

שיקולי נוחות של 400 עובדי חברת החשמל, גברו על שיקולי הבריאות ואיכות החיים של מאות אלפי תושבי גוש דן. רדינג ד' הפכה אנדרטה להנצחת הסחטנות הממסדית

תחנת-הכוח רדינג ד' בצפון תל-אביב, לב ליבו של האזור המאוכלס ביותר במדינה, מהווה כתם בל ימחה בדברי ימי ממשלת לוי אשכול, ותעודת עניות לראש העיר, מרדכי נמיר, וחבר עוזריו. 'ההישג' המפוקפק שייך לקבוצת-לחץ, שנולדה בחטא בעקבות התארגנות קפריזית וחולנית של עובדי חברת החשמל וכפתה את מרות 'הגוש' התל-אביבי (אישים מהעורף של מפא"י שתפסו עמדות-מפתח במדינה ובממסד, לצורך הבטחת אינטרסים מפלגתיים צרים) על נציגיו בעירייה ובממשלה.

ראש הממשלה לוי אשכול, שר המשפטים יעקב שמשון שפירא ושר הפיתוח משה קול, נכנעו בצורה מבישה וחוקקו חוק מיוחד, שיאפשר את הקמת המפגע האקולוגי החמור ביותר בטבור גוש דן.

הצעד חסר-התקדים של הממשלה, שהיווה התקפלות מבישה בפני העבריינות הממסדית, היה בניגוד לעמדת גורמי התיכנון במשרד הפנים, ושל תושבי צפון תל-אביב.

כשנודע הדבר, העלה יוסף תמיר במליאת הכנסת לדיון את "סכנת זיהום האוויר בגוש דן כתוצאה מבינוי תחנת רדינג ד' החדשה". הקואליציה בראשות מפלגת העבודה, פתחה בסידרת תרגילים לדחיית הדיון. גם מאחורי התכסיס השקוף הזה עמד 'הגוש' התל-אביבי, שהזכיר במידה מסוימת את ה"טמאני הול"*. בהשפעת ה'גוש' ונציגיו בכנסת, נדחה הדיון במשך שלושה חודשים.

ביוני 1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, הציע יו"ר הכנסת, קדיש לוז, ליוסף תמיר להעלות את הצעתו לסדר היום (כנראה, מתוך הנחה שאירועי השעה הבוערים יניעו את תמיר לדחות את הדיון). ברם, הנושא הועלה ובסיום הדיון היה רוב נגד הממשלה, שהעדיף את בריאות תושבי האזור על-פני האינטרס הצר של חברת חשמל. תביעתה להקים את התחנה בתל-אביב נתמכה בנימוק מגוחך: 400 עובדי החברה אינם מוכנים להיטלטל מדי יום לתחנת-כוח, שתוקם אי-שם בין ראשון לציון לאשדוד, או בין שפיים לנתניה (שתי החלופות שהציע תמיר). בסופו של המאבק, מליאת הכנסת העבירה את הנושא לוועדה.

לאחר דיונים בוועדת הפנים גובש רוב נגד החוק. כשנודע הדבר ליו"ר הקואליציה, ח"כ משה ברעם, הוא נקט בתכסיס מכוער: ועדת הכנסת החליטה להעביר את הנושא מוועדת הפנים לוועדת השירותים הציבוריים, שבראשה עמד נציג מפ"ם מהקואליציה. למרבה ההפתעה, גם בוועדה זו היה רוב נגד הקמת התחנה במיקום המוצע.

מתוך תיסכול זומנה ישיבה מיוחדת של הקואליציה בשעת לילה מאוחרת, לצורך הטלת משמעת סיעתית על הח"כים. למרות זאת, החוק עבר בקריאה שנייה ושלישית ברוב זעום ביותר (32 בעד, 28 נגד). השחיתות הממסדית נחלה ניצחון. היה זה ניצחון פירוס, אם לשפוט על-פי המצב בשטח.

מאז הקמתה, פלטה ארובת רדינג ד' לאוויר כ-80 טון גופרית דו-חומצית ביום. החומר מתערבל עם תוצרי גזי הפליטה של מאות אלפי כלי-רכב ומייצר 'קוקטייל' קטלני. התוצאה: למעלה מאלף איש בגוש דן, רובם ילדים וקשישים, מתים מדי שנה ממחלות דרכי הנשימה.

האסימון נפל לחברת החשמל רק בתחילת 2006, עם המעבר ההדרגתי להפעלת התחנה בגז טבעי. עבור הרבבות ששילמו על כך בבריאותם ובחייהם, זה מאוחר מדי.

-----------------------------------

*- Tammany Hall כינוי שניתן למנגנון הפוליטי של המפלגה הדמוקרטית, שניהל את העיר ניו-יורק במשך כ-80 שנה, מאז אמצע המאה ה-19. המנגנון קיים את עוצמתו באמצעות שוחד ודמי חסות, ונודע לשימצה בשחיתותו הפוליטית. ראש העיר לה-גוורדיה (נבחר לכהונתו בשנת 1934) החל לקצץ את כנפיה של מכונת השחיתות, אבל רק בשנות ה-60' של המאה הקודמת, בתקופת כהונתו של ג'ון לינדזי, נמחקה "טמאני הול" כליל מהמפה