אמריקה עולה על הפסים וחוזרת לקרוניות

 50 שנה אחרי שנדחקה מכבישי הערים בארצות-הברית על-ידי המכונית, חוזרת הקרונית החשמלית בגדול. מומחים מגדירים אותה כלהיט התחבורתי הגדול של שנות ה-80'

מאת יוסף תמיר ("הארץ", 12 בנובמבר 1986)

לפני ימים מספר ערך היומון האמריקני US Today ראיון עם ראש עיריית ניו-יורק, אד קוץ', וכותרתו "ניו-יורק אוהבת אותי יותר מאי-פעם". מי שעושה שבועות מספר בכרך שאד קוץ' מנהלו ביד רמה, יכול לאשר כי ראש העיר פופולרי יותר מתמיד, אף שזו לו תקופת כהונה שלישית.

נושא הראיון הם האמצעים הקיצוניים והחמורים הננקטים בימים אלו בניו-יורק, במטרה להגביל ולצמצם את השימוש ברכב פרטי במנהטן. בו בזמן, ניתנת עדיפות לאוטובוסים ומוניות.

מהפכה מרחיקת לכת עוד יותר, מתחוללת כיום בעשרות ערים ברחבי ארצות-הברית. תור הקרוניות חזר לאמריקה. בקליפורניה, בטקסס, בפלורידה ובצפון מדינת ניו-יורק, סוללים דרכים לקרוניות ומניחים פסי מסילה בקצב גובר. ארצות-הברית חוזרת לקרונית (Trolley), אמצעי התחבורה העירוני הקלאסי של תחילת המאה, שירד מגדולתו (ומהכבישים) בשנות ה-30' לטובת המכונית.

הקרונית בת-זמננו שונה. היא בוהקת, צבעונית, ציורית ושובבה. היא עונה על בעיות אקולוגיות וסביבתיות כגון זיהום האוויר והרעש. היא מחייה מרכזי ערים הרוסים וזנוחים. בקיצור, הקרונית היא הלהיט התחבורתי של שנות ה-80'.

הקרונית לא פסחה גם על עיר המכוניות דטרויט. "זו תחייה תחבורתית", מכריז יו"ר "החברה האמריקאית לתחבורה ציבורית" בכנס שנערך בדטרויט, בנושא מהפך התחבורה הציבורית בארצות-הברית.

בחוף המערבי מגדירים את המהפכה "תפנית בהובלת האדם". התפנית לובשת צורות שונות: רכבות מונורייל המרחפות על עמודי בטון נישאים, רכבות תחתיות ועיליות וקרוניות קלות ואיטיות, ועם זאת נוחות וזולות.

בפורטלנד שבמדינת אורגון מצביעים על הישגים מרשימים. מנהל פרוייקט הקרוניות בעיר, מדווח שעלות הנחת קווי המסילה וקווי החשמל לאורך 22.5 ק"מ, עמדה על 14 מיליון דולר לקילומטר, "מחיר סביר ומסחרי בהחלט", כהגדרתו. מה שהפתיע היה ההרכב הבינלאומי של הפרויקט: תיכנון הנדסי בבלגיה, בניית הקרוניות בקנדה, הרכבת המנועים בשווייץ, פסי הקרוניות מבריטניה.

בסנט-לואיס, יוסטון, דאלאס, הונולולו, מינאפוליס, סיאטל ועוד תריסר ערים, מוקמת תשתית קרוניות. עלות ממוצעת לקילומטר פס - 13 מיליון דולר. הבלם העיקרי להתפתחות המפתיעה הוא הריסון התקציבי הפדרלי. "קל לתקן טעות בתיכנון תשתית כבישים מוטורית. לעומת זאת, טעות בתיכנון תשתית קרוניות, זו בכייה לדורות", מסבירים במינהל התחבורה הציבורית בוושינגטון.

הקרוניות הזרימו דם חדש בעורקיהם של אזורים מוזנחים בכרכים, כמו בפאלו, שבצפון מדינת ניו-יורק, לרגלי מפלי הניאגרה. מרכז העיר הישן הפך לעיי חורבות, זוהם והופקר. אחרי סלילת קווי הקרוניות והנהגת הסדרי התחבורה החדשים, באו לבאפלו שנות עדנה. נבנה בו מלון הייאט החדש, בנקים הקימו גורדי שחקים וכבר מתוכנן איצטדיון חדיש.